תארו לעצמכם שקיבלתם תפקיד כל כך חשוב ומרגש, עד שאתם צריכים להישאר במקום אחד במשך שבוע שלם כדי להתכונן אליו. זה בדיוק מה שקרה לאהרן ולבניו כשהם התכוננו להתחיל לעבוד במשכן. משה אומר להם וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים. האם זה אומר שהם ישבו שם בלי לזוז בכלל במשך שבוע שלם? לא ממש. הכוונה היא שהמשכן הפך להיות כמו הבית העיקרי שלהם לאותם ימים, קצת כמו שאנחנו יושבים בסוכה. הם חילקו ביניהם את הזמן, וכל עוד הם היו באמצע העבודה שלהם, היה אסור להם לעזוב את המקום, אלא אם כן היו צריכים לצאת לצרכים הכרחיים כמו לאכול.
בזמן הזה, משה מבקש מהם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'. לשמור על המשכן אומר שני דברים: קודם כל, לשמור עליו ממש, כמו שומרי כבוד שמוודאים שהמקום נשאר טהור וקדוש. דבר שני, הכהנים היו צריכים ללמוד היטב את כל הכללים של המשכן, כדי שידעו לעשות את העבודה שלהם בצורה הכי מדויקת בלי לעשות טעויות.
המשכן הוא מקום קדוש מאוד, ולכן הכללים בו קפדניים. כשהתורה אומרת וְלֹא תָמוּתוּ, היא בעצם מסבירה שאם הם ילמדו את ההלכות וישמרו על הכללים, הם יצליחו בעבודה שלהם בבטחה. האזהרה נועדה להזכיר להם שאסור לזלזל בעבודת הקודש, ושיש להישמר מאוד. בסוף משה מוסיף כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. הוא מבהיר לכהנים שהכללים החשובים האלה לא הגיעו ממנו, אלא שה' בכבודו ובעצמו ציווה עליו למסור להם את ההוראות המדויקות הללו.