תארו לעצמכם שאתם מתכוננים לתפקיד הכי חשוב בחיים שלכם וצריכים ללבוש מדים מיוחדים לכבודו. זה בדיוק מה שקורה כאן, ברגע השיא שבו בני אהרן מתכוננים להתחיל את העבודה החשובה שלהם במשכן. משה קורא להם לגשת אליו, כמו שכתוב וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן. אולי תשאלו את עצמכם למה הוא היה צריך לקרב אותם, הרי הם כבר ניגשו אליו קודם לכן? הסיבה היא שבהתחלה הם ניגשו רק כדי לטבול במים ולהיטהר, ואז הם המתינו בצד בזמן שמשה הלביש את אהרן אביהם בבגדים שלו. רק כשמשה סיים, הוא קרא להם שוב להתקרב אליו כדי להלביש גם אותם.
משה מתחיל להלביש אותם בבגדי הכהונה: וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט. הוא שם עליהם את הכתונת, שהיא מעין חולצה ארוכה וחשובה, וקושר עליהם את האַבְנֵט, שזו חגורה. למרות שהמילה כתובה בלשון יחיד, הכוונה היא לחגורות של כל הכהנים יחד. אבל רגע, אם תשימו לב, חסר ברשימה בגד אחד, איפה המכנסיים? התשובה היא שמתוך צניעות, בני אהרן לבשו את המכנסיים בעצמם, ומשה עזר להם ללבוש רק את שאר הבגדים העליונים.
לסיום, משה דואג לכיסוי הראש שלהם: וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת. המגבעות היו הכובעים המיוחדים של הכהנים הרגילים. שימו לב למילה וַיַּחֲבֹשׁ. למה התורה משתמשת במילה הזו? הסיבה היא שלא היה מדובר בכובע רגיל שמוכן מראש ורק מניחים אותו על הראש, אלא בפיסת בד ארוכה. משה היה צריך ללפף ולקשור את הבד סביב הראש שלהם ממש חזק וצמוד, כמו ששמים תחבושת, כדי שהכובע יישאר מהודק היטב ולא ייפול להם בזמן העבודה במשכן.