יצא לכם פעם לחבוש כתר מזהב על הראש ולדאוג שהוא לא ייפול? אנחנו מגיעים לרגע המרגש שבו מסיימים להלביש את אהרן הכהן הגדול. שמים לו על הראש את כיסוי הראש המיוחד שלו, ואת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, שזהו בעצם הכתר של הכהן הגדול. התורה מדגישה שכל סדר הלבישה של הבגדים נעשה בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. משה עשה הכל בדיוק לפי המסורת שקיבל, כדי להראות לכל הכהנים בעתיד איך להתלבש נכון, כל בגד במקום שלו.
איפה בדיוק שמו את הציץ? התורה אומרת ששמו אותו אֶל מוּל פָּנָיו, כלומר ממש על המצח של אהרן. אבל מיד אחר כך כתוב שהציץ הונח עַל הַמִּצְנֶפֶת, שזהו הכובע של הכהן. איך זה יכול להיות? הרי המצנפת הייתה גבוהה על הראש ולא הגיעה עד המצח! התשובה היא שהציץ עצמו באמת ישב על המצח, אבל כדי שהוא לא ייפול, קשרו אותו בעזרת חוטים מיוחדים בצבע תכלת. החוטים האלו הקיפו את הראש, וחוט אחד עבר ממש למעלה, מעל הראש, ונשען על המצנפת. החוטים האלו החזיקו את הציץ במקום כמו כובע. לכן התורה אומרת שהציץ היה על המצנפת, כי הוא היה תלוי בה ונשען עליה בעזרת החוטים, ובלי המצנפת כתר הזהב פשוט היה נופל למטה.