תארו לעצמכם שאתם הולכים במקום קצת מפחיד, כמו יער חשוך. איך הייתם מרגישים אם מישהו חזק ואוהב היה שומר עליכם ודואג שלא יקרה לכם שום דבר רע? הנביא מיכה מסיים את הספר שלו בתפילה מלאת תקווה. אחרי תקופה קשה שעברה על עם ישראל, הוא מבקש מה' שיחזור להנהיג אותנו ממש כמו רועה אוהב ששומר על הכבשים שלו.
הוא פונה לה' ומבקש רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ. הוא מדמיין את ה' כמו רועה צאן שמכוון את הכבשים שלו בעזרת מקל מיוחד שנקרא שבט, ואת עם ישראל בתור צֹאן נַחֲלָתֶךָ, כלומר הכבשים היקרות והמיוחדות של ה' בלבד. מיכה מבקש שה' ינהיג אותנו בעדינות ובהשגחה.
הנביא מתפלל שעם ישראל יהיה שֹׁכְנִי לְבָדָד. זה לא אומר שנהיה בודדים ועצובים, אלא שנהיה כל כך בטוחים ומוגנים, עד שלא נצטרך להצטופף יחד מתוך פחד מאויבים, ונוכל לשבת בשקט ובשלווה. כדי להסביר עד כמה נהיה בטוחים, מיכה מוסיף שנהיה כמו יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל. המילה כַּרְמֶל מתארת אזור מיושב, פורח ומלא בשדות. הכוונה היא שגם אם נהיה ביער, שהוא בדרך כלל מקום מסוכן, נרגיש שם בטוחים ומוגנים בדיוק כמו אדם שנמצא בתוך יישוב מסודר.
בסוף התפילה, מיכה מבקש יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם. הבשן והגלעד הם אזורים ירוקים וטובים מאוד למרעה. הנביא מתפלל שנחזור לחיות שם בשפע ובטוב ממש כִּימֵי עוֹלָם, כלומר כמו שהיה פעם, בימי משה רבנו, כשבני ישראל חיו באזורים הטובים האלה.