במדבר, פרק י״ז, פסוק י׳

תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך קהל גדול, ופתאום מישהו קורא לכם להתרחק מהר כי סכנה מתקרבת. מה הייתם עושים, האם הייתם ממהרים למקום בטוח או נשארים כדי לעזור לאחרים? ברגע של מתח עצום במדבר, ה׳ פונה למשה ואהרון ומבקש מהם: הֵרֹמּוּ. כלומר, התרחקו וצאו מתוך העם. ה׳ מסביר להם שכל עוד הם, הצדיקים, עומדים שם, העונש לא יכול לקרות בגלל הכבוד שלהם. ה׳ אומר להם וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כלומר שהוא עומד להעניש את העם כְּרָגַע, ממש עכשיו ובבת אחת. אבל המפרשים מגלים לנו סוד, האיום הזה לא נועד לקרות באמת, אלא היה רמז מאת ה׳. ה׳ רצה לזרז את משה ואהרון כדי שיתחילו להתפלל ולבקש רחמים על בני ישראל. משה ואהרון מבינים מיד את הרמז. במקום לברוח ולהציל רק את עצמם, הם עושים משהו מדהים, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם. הם נופלים על האדמה כדי להתחנן לה׳. למרות שהעם התלונן עליהם והעליב אותם, משה ואהרון מסרבים לעזוב אותם ובוחרים לנסות להציל אותם. התפילה הזו שלהם פעלה והצליחה לעכב את העונש. העיכוב הזה נתן לאהרון מספיק זמן לרוץ לתוך הקהל עם הקטורת ולעצור את הסכנה. כך כולם ראו שהקטורת, במיוחד כשהיא נמצאת בידיים של הכוהנים שה׳ בחר, היא דבר נפלא שמביא חיים והצלה.