במדבר, פרק י״ז, פסוק י״ב

תארו לעצמכם שאתם רואים מישהו בצרה, כמה מהר הייתם רצים כדי לעזור לו? כשעם ישראל נמצא בסכנה של מחלה פתאומית, אהרן הכהן מראה לנו מהי אהבה אמיתית ומסירות. התורה מספרת שוַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, כלומר אהרן לא מבזבז אפילו רגע אחד. למרות שבדרך כלל אסור להקטיר קטורת מחוץ למשכן, משה הנביא מורה לו לעשות זאת כהוראת חירום כדי להציל חיים. מיד לאחר מכן, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל. אהרן כבר בן שמונים וארבע, אבל מתוך אהבה עצומה לעם ישראל הוא רץ במהירות אל תוך ההמון. כשהוא מגיע, הוא רואה שוְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם, המחלה אכן התחילה, ורק אז הוא מניח את הקטורת על האש. התורה אומרת שוַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת ולא אומרת שהוא "שם" אותה בזהירות, כי בגלל הריצה הגחלים קצת התקררו והוא כבר לא חשש לקבל כוויה. הפעולה הזו עוצרת את המחלה, ועל כך נאמר וַיְכַפֵּר עַל הָעָם. למה דווקא קטורת? הקטורת באה לתקן את חטא לשון הרע שהעם דיבר בסתר נגד משה ואהרן, ממש כשם שהקטורת מוקטרת בדרך כלל בשקט ובסתר בתוך המשכן. בנוסף, העם חשב קודם שהקטורת היא דבר מסוכן, אבל כאן משה ואהרן מוכיחים להם שהקטורת וקדושתו של אהרן הם בדיוק הדברים שמביאים לעם ישראל הצלה וחיים.