קרה לכם פעם שחשבתם שריב גדול סוף סוף נגמר, אבל פתאום ביום שאחרי כולם שוב כועסים? זה בדיוק מה שקרה במחנה בני ישראל. מיד אחרי העונש של קורח והאנשים שלו, המחנה עדיין סער. כבר מִֽמׇּחֳרָת, כלומר ביום שלמחרת, בני ישראל וַיִּלֹּנוּ, הם התלוננו וכעסו מאוד על משה ואהרן.
על מה הם כעסו? הם לא התלוננו על קורח, דתן ואבירם, כי היה ברור לכולם שהם חטאו. הכאב שלהם היה על מאתיים וחמישים הנשיאים. העם ראה שהכלים של האנשים האלה הפכו לציפוי קדוש למזבח, ולכן הם חשבו שהם היו אנשים צדיקים וחשובים. בגלל זה הם קראו להם עַם ה'.
בני ישראל האשימו את משה ואהרן ואמרו להם: אַתֶּם הֲמִתֶּם. הם בעצם אמרו למשה ואהרן שבאשמתם האנשים האלה מתו. אבל למה הם חשבו ככה? בני ישראל טענו שמשה ידע שמבחן הקטורת הוא מסוכן מאוד למי שלא נבחר לתפקיד. הם חשבו שמשה ואהרן היו יכולים פשוט לוותר, למחול על הכבוד שלהם ולסלוח לאנשים, במקום לתת להם מבחן כל כך קשה. העם הרגיש שהמנהיגים היו צריכים להגן על האנשים ולא לתת להם להיפגע.