תארו לעצמכם מצב שבו המון אנשים כועסים מתאספים סביבכם, וכל מה שאתם רוצים זה למצוא מקום בטוח. זה בדיוק מה שקרה למשה ואהרון. כאשר התורה אומרת בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, לא מדובר באסיפה רגילה או שקטה. כשהמילה עַל מופיעה אחרי תיאור של קבוצת אנשים שמתאספת, הכוונה היא שהם באו כדי לריב ולהשמיע תלונות קשות נגד המנהיגים שלהם.
מול ההמון הגדול והמפחיד הזה, משה ואהרון הבינו שהם צריכים להתרחק. וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, הם הסתובבו והלכו אל האוהל כדי להסתתר, כי הם חששו שהעם ירדוף אחריהם. בדיוק ברגע הזה, ה' התערב כדי לשמור עליהם. וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן, ענן פתאומי ירד וכיסה את האוהל. לענן הזה היו כמה תפקידים חשובים: קודם כל, הוא נועד להסתיר את משה ואהרון מעיני האנשים. שנית, הענן הראה שה' נמצא שם, וזה גרם לעם להירתע ולהפסיק את המרדף. חוץ מזה, הענן היה סימן למשה ואהרון שה' עומד למסור להם הודעה חדשה.
מיד לאחר מכן, וַיֵּרָא כְּבוֹד ה' מבעד לענן. להתגלות המיוחדת הזו היו שתי תוצאות מהירות. מצד אחד, העם מיד השתתק והפסיק להתלונן. מצד שני, משה ואהרון, מתוך כבוד עצום ויראה מפני ה', נשארו לעמוד בחוץ ולא נכנסו אל תוך האוהל.