זעקה של אימה וייאוש עולה מפי בני ישראל, המגלים לפתע את הסכנה הקיומית היומיומית הטמונה בנוכחותו של משכן ה' בתוכם. התעוררות פחד זה דווקא בשלב הנוכחי מוסברת בכך שלאחר המכות והאסונות שחוו, העם הפך לחרד במיוחד, בדומה לאדם שהוכש על ידי נחש וכעת נבהל אפילו למראה חבל [אור החיים].
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת הכפילות בביטוי כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב. גישה אחת רואה בכך סגנון לשוני מקראי שבו החלק הראשון כללי והשני מפרט את היעד [בכור שור], או ביטוי שגור שמשמעותו פשוט "כל מי שיתקרב" [שד"ל]. עם זאת, יש הדוחים פירוש זה וטוענים כי הכפילות באה להדגיש שכל התקרבות, אפילו הקטנה ביותר, נושאת בחובה סכנה [אם למקרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת בסכנה המרחבית והמעשית. המילה הַקָּרֵב הראשונה מתייחסת לכניסה המותרת לחצר אהל מועד, בעוד המילה הַקָּרֵב השנייה מתייחסת לכניסה האסורה אל תוך האהל עצמו. טענת העם היא שמאחר שכולם רשאים להיכנס לחצר, הם נמצאים תמיד בקרבת מקום לסכנה. במצב כזה, אי אפשר להיות זהירים לחלוטין, וכל אדם שרק יקדים או יתקרב מעט יותר מחברו פנימה ללא כוונה רעה, עלול למות [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר, הכתב והקבלה]. פירוש נוסף מציע חלוקה מעמדית: המילה הראשונה מתייחסת לישראלי שמתקרב אל הכהן או הלוי, והשנייה מתייחסת לכהן עצמו שמתקרב אל המשכן [הכתב והקבלה].
זווית שונה לחלוטין, הנשענת על טעם ההפסק המפריד בין המילים בקריאה בתורה, רואה בכפילות תיאור של סכנה רוחנית. המילה הַקָּרֵב הראשונה מתארת אדם השואף לקרבת אלוהים מתוך אהבה ודבקות, והשנייה מתארת את ההתקרבות הפיזית למשכן. החשש הוא שאדם שיתמלא באהבת ה' עזה יפרוץ את הגבולות הפיזיים מתוך תשוקה רוחנית, וישלם על כך בחייו [העמק דבר].
זעקתם מסתכמת בשאלה הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ. הפרשנים מסבירים שזוהי תהייה מלאת חרדה: האם הופקרנו למיתה ונגזר עלינו לחיות בסכנת מוות מתמדת? [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה, מלבי"ם]. האם תמו המגפות שלנו, או שעוצמתו האדירה של המשכן תמשיך להכות בנו עד שלא תישאר מאיתנו שארית? [ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר, שד"ל]. הבחנה דקה נוספת מוצעת ביחס למילה לִגְוֹעַ, המבטאת לרוב מיתה טבעית מתוך זקנה. העם שואל מתוך ייאוש: האם אי פעם נזכה למות מוות טבעי בעיתו, או שכולנו עתידים למות מיתה חטופה וטראגית בגלל הקרבה למשכן? [העמק דבר].
קריאת המצוקה הזו אינה נותרת ללא מענה. הפסוקים הבאים מספקים את התשובה לשאלת העם, כאשר ה' מטיל על אהרן ובניו את תפקיד השמירה על המשכן. הצבת הכהנים כשומרים נועדה למנוע מזרים לפרוץ את הגבולות בשוגג או מתוך התלהבות, ובכך להפיג את פחדם של ישראל מפני העתיד [העמק דבר, ברכת אשר על התורה].