לאחר רצף האירועים הקשים של מרד קורח, שריפת מקריבי הקטורת והמגפה, העם עדיין התקשה לקבל את פסילת הבכורות והחלפתם בשבט לוי. כדי להשקיט את התלונות לחלוטין ולמנוע ערעור נוסף, ה' יוזם מבחן פומבי ושקט. הבחירה במילה מַטֶּה (שמשמעותה מקל או שרביט) אינה מקרית; כשם שעץ מצמיח ענפים מתוך גזע משותף, כך האומה מורכבת משבטים המסתעפים ממקור אחד. המטה מסמל את ההנהגה והייחודיות של כל שבט בתוך השלמות הלאומית, ויש כאן גם משחק מילים, שכן השבטים עצמם נקראים במקרא "מטות" [רש"ר הירש, אם למקרא, שד"ל].
הציווי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם טומן בחובו משמעות כפולה. מצד אחד, משה נדרש לדבר על ליבם ולנחמם כדי שלא ידאבו על המתים הרבים במגפה [שפתי כהן]. מצד שני, זוהי הוראה מעשית לקחת את המטות מידיהם. הפרשנים מדגישים כי הדרישה לקחת את המטות ישירות מהנשיאים נועדה למנוע כל חשד ולזות שפתיים; לולא הביאו הנשיאים את המטות בעצמם, העם היה עלול לטעון שמשה בחר מראש עץ יבש ופסול עבור שאר השבטים כדי להבטיח את ניצחונו של אהרן [אור החיים]. על פי חלק מהדעות, משה אף נדרש לקחת את המטות בעל כורחם, שכן הנשיאים עצמם האמינו בה' ולא היו זקוקים לאות, אך המבחן היה הכרחי עבור שאר העם והדורות הבאים [העמק דבר]. המטות שנמסרו היו מטות רגילים, וגם מטהו של אהרן לא היה מטה ניסי מיוחד, כדי שכל המשתתפים יעמדו בתנאי פתיחה שווים [אבן עזרא].
באשר למניין שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמטהו של אהרן נכלל בתוך השנים עשר. לפי תפיסה זו, שבטי אפרים ומנשה נחשבו יחד כשבט יוסף, שכן מניין השבטים במקרא נשמר תמיד על שנים עשר [רמב"ן, טור הארוך, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי היו שנים עשר מטות מלבדו של מטה אהרן, כך שגם אפרים וגם מנשה הביאו מטה, והמבחן נועד להראות איזה מתוך שלושה עשר השבטים ייבחר ויופרש מעבודת החולין [העמק דבר].
על כל מטה נדרש משה לכתוב שם: אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ (כאשר משמעות עַל מַטֵּהוּ היא על השרביט שלו). בעוד שדעת מיעוט סוברת שהשמות שנכתבו היו שמות אבות השבטים, כדוגמת ראובן ושמעון, רוב הפרשנים מסכימים כי נכתבו שמותיהם של נשיאי השבטים החיים. כתיבת שמו של אהרן על מטה לוי נועדה לבסס את מעמדו כנשיא הבלעדי של השבט כולו, ולהוכיח שעל אף החלוקה הפנימית לכוהנים וללויים, הם מהווים שבט אחד מאוחד תחת הנהגה אחת [רמב"ן, שד"ל, צאינה וראינה].
מטרת המבחן הייתה להשלים את מה שהחל במבחן הקטורת. בעוד שניסיון המחתות הוכיח את בחירתו של אהרן לכהונה, העם עדיין המשיך לערער על זכותם של הלויים להחליף את הבכורות. מבחן המטות נועד להוכיח באופן סופי את בחירתו של שבט לוי כולו לעבודת המשכן [חזקוני, מלבי"ם]. פריחת המטה נועדה להמחיש כי כשם שהפרי טמון בכוחו של העץ בטבעיות, כך בחירתו של שבט לוי מוטבעת בבריאה מראשיתה, ואינה רק פתרון חלופי שנוצר בעקבות חטא העגל [שפתי כהן].