ברגע של מתיחות עצומה, רגע לפני פרוץ מגפה קטלנית, נשמעת קריאה אלוהית להתרחק מסביבת הסכנה, ומיד אחריה באה תגובתם המפתיעה של מנהיגי העם.
הפרשנים מציעים מספר הסברים למשמעות הציווי הֵרֹמּוּ. הפירוש הפשוט הוא בקשה להוציא את עצמם ולהיבדל מן העם [רשב"ם, שטיינזלץ], או לעלות ולשבת במקום מרומם ומוגן באוהל מועד [אבן עזרא, העמק דבר]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מִתּוֹךְ מלשון תככים ומרמה, כלומר ציווי להבדיל את העדה מן האנשים חורשי הרעה שביניהם [הכתב והקבלה]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמודדת עם קושי תיאולוגי: הרי ה' מסוגל להכות את הרשעים ולהציל את הצדיקים באותו מקום, כפי שעשה במכת בכורות במצרים, ואם כן מדוע נדרשת התרחקות פיזית?
על כך ניתנו מספר תשובות. גישה אחת מסבירה כי כאשר מידת הדין והמשחית יוצאים לפעול, הפגיעה היא כוללת ואינה מבחינה בין אדם לאדם, ולכן נדרשת התרחקות כדי לא להיפגע [רמב"ן, הטור הארוך]. גישה אחרת טוענת כי כל עוד הצדיקים נמצאים בתוך העם, הפורענות אינה יכולה לחול עליו מפאת כבודם של הצדיקים, ולכן ה' מבקש מהם לצאת כדי לאפשר לעונש להתקיים [רמב"ן, צרור המור, ביאור יש"ר]. דעה נוספת גורסת כי הציווי כלל אינו מופנה למשה ואהרון, אלא לאותם אנשים בעם שלא השתתפו בתלונות, כדי שיתרחקו מהחוטאים ולא ייפגעו [אור החיים]. אולם, פרשנים רבים מסכימים כי האיום וַאֲכַלֶּה אֹתָם לא נועד להתבצע במלואו, אלא היה זה רמז אלוהי שנועד לזרז את משה ואהרון לבקש רחמים ולהתפלל מיד בעד העם [רמב"ן, שד"ל, ביאור יש"ר]. ואכן, המילה כְּרָגַע ממחישה את חומרת הסכנה: בניגוד לגזירה המקורית לפיה בני דור המדבר ימותו לאטם במשך ארבעים שנה, כאן ריחפה עליהם סכנת השמדה פתאומית ומיידית [בכור שור].
תגובתם של משה ואהרון היא מיידית: וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם. רוב הפרשנים מסבירים כי זוהי נפילה של תחינה ובקשת רחמים [אבן עזרא, שד"ל, שטיינזלץ]. במקום להסתלק ולהניח להמון המתקומם למות, הם סירבו להיות שליחי המוות של העם, ובחרו להתמסר להצלת מעליביהם [רש"ר הירש].
ישנה מחלוקת לגבי יעילותה של נפילה זו. דעה אחת סבורה כי הם כלל לא הצליחו להתפלל משום שהגזירה כבר יצאה לפועל ותפילתם לא הייתה שגורה בפיהם [קיצור בעל הטורים]. מנגד, דעה אחרת מצביעה על כך שהתפילה הועילה להמתיק את הדין: במקום שהעם יושמד כולו באופן מיידי באותו רגע, העונש הומר למגפה הדרגתית. עיכוב זה העניק לאהרון את השהות הקריטית לרוץ אל תוך הקהל עם הקטורת ולעצור את המשחית [העמק דבר]. יש המוצאים רמז לכך במילה הֵרֹמּוּ, הקשורה למושג "תרומה", ומסבירים שתפילתם פעלה כפשרה, כך שרק חלק יחסי מתוך העם ימות במגפה, בעוד השאר יינצלו [בעלי ברית אברם].
בסופו של דבר, אירוע זה נועד להוכיח לעם כי הקטורת, שנחשבה בעיניהם כסם מוות בעקבות מות עדת קורח, היא למעשה כלי המעניק חיים והצלה כאשר הוא נמצא בידיהם של הכוהנים שנבחרו על ידי ה' [שד"ל, שפתי כהן].