ביום שאחרי שריפת מאתיים וחמישים הנשיאים, כלומר מִמָּחֳרָת, הפנו בני ישראל את תסכולם עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן. ההאשמה אַתֶּם הֲמִתֶּם נבעה מהתפיסה שמשה טווה מלכודת מוות מחושבת כשבחר במבחן הקטורת הקטלני במקום במבחן בטוח, ויש שסברו כי המנהיגים פעלו בכוחות נסתרים או שפשוט סירבו למחול על כבודם ובכך חרצו את דין המורדים. העם הוסיף לכנות את ההרוגים אֶת־עַם יְהֹוָה מתוך אמונה שהם נותרו קדושים וצדיקים, תוך התרסה כלפי ההנהגה. התרעומת העמוקה נבעה מכך שההרוגים היו בכורות, והעם האמין שגם אם שגו בהקרבת אש זרה, הם עדיין היו זכאים לשרת במשכן במקום שבט לוי, זכות שמשה הפקיע מהם במכוון.
במדבר, פרק י״ז, פסוק ו׳
פרשת קרח
וַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.