קרה לכם פעם שהסברתם משהו שוב ושוב, אבל הצד השני פשוט סירב להקשיב והמשיך להתווכח? זה בדיוק המצב שהיה במחנה ישראל. גם אחרי האותות הקודמים, העם לא נרגע. הם המשיכו להתלונן ולהאשים את משה ואהרן בדברים הקשים שקרו במדבר. בעקבות זאת, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ה' יוזם מהלך חדש כדי להוכיח לכולם, פעם אחת ולתמיד, במי הוא בחר לתפקיד הכהונה.
ה' מצווה לקחת מטות, כלומר מקלות, עבור השבטים. אף על פי שלשבט לוי היו כמה משפחות גדולות, לקחו עבורם רק מטה אחד שעליו נכתב שמו של אהרן. עכשיו, תחשבו איפה הניחו את המטה הזה? שמו אותו בכוונה ממש באמצע, מוקף במטות של שאר השבטים. הסיבה לכך הייתה חכמה מאוד: כדי למנוע ויכוחים בעתיד. כך אף אחד לא יוכל לתרץ ולהגיד שהמטה של אהרן פרח רק בגלל שהוא היה במקום מוצלח יותר, שהיה לו יותר אוויר או שהוא הונח קרוב יותר לארון הברית. כולם יכלו לראות ולהבין מיד שזהו נס אמיתי ומוחלט.