תארו לעצמכם שמישהו עושה את עצמו כועס, רק כדי שמישהו אחר יבוא ויעזור. זה בדיוק מה שקורה כאן. ה׳ אומר למשה ולאהרן להתרחק מהעם כי הוא עומד להעניש אותם, אבל האמת היא שה׳ אוהב את עם ישראל אהבה עמוקה. המילה לֵּאמֹר לא מופיעה כאן סתם כדי להעביר הודעה רגילה, אלא היא רמז סודי למשה למצוא דרך מהירה להציל את כולם. ה׳ גם לא משתמש במילה הבדלו שמשמעותה להתרחק ולעזוב לגמרי, אלא במילה הרומו. ה׳ בעצם מסביר להם שהם מנהיגים מורמים וחשובים, והזכות שלהם היא זו שיכולה להגן על העם. ה׳ מתנהג ממש כמו אבא שמראה פנים כועסות לבן שלו, רק כדי לדחוק באימא לרוץ ולשמור עליו.
משה מבין מיד שהפגיעה מגיעה ואין זמן אפילו להתפלל, ולכן הוא ואהרן נופלים על פניהם בהכנעה. המעשה הזה מרגיע מעט את הדין, המחלה מתחילה לאט יותר, וכך יש להם זמן יקר כדי לעצור אותה. משה אומר לאהרן לקחת מהר את הקטורת, כי יש לה כוח מיוחד לעצור פגיעות כאלה. אהרן מבין שהמצב דחוף ורץ אל תוך העם. אבל אהרן חכם מאוד, והוא לא מדליק את הקטורת מיד. בעבר העם חשב שהקטורת היא כלי מסוכן שפוגע באנשים, ואהרן לא רצה שיאשימו את הקטורת בכך שהמגפה התחילה. לכן הוא קודם כל מגיע אל העם כדי שיראו שהמכה החלה מעצמה, ורק אז משתמש בקטורת כדי להוכיח להם שהיא בעצם מתנה של חיים שבאה להציל אותם.
אהרן נעמד בין האנשים שכבר חלו לבין אלה שעדיין בריאים, וכך הוא חוצץ, מגן עליהם ועוצר את התפשטות המחלה. אבל כדי שהכול ייפסק לגמרי והחולים יבריאו, אהרן מבין שזה לא מספיק. הוא חוזר אל משה, ורק בזכות הכוח של שניהם יחד המגפה נעצרת לחלוטין.