במדבר, פרק י״ז, פסוק י״ג

תארו לעצמכם שאתם רואים סכנה מתקרבת, ובמקום לברוח, אתם נעמדים ממש באמצע כדי להגן על כל מי שמאחוריכם. זה בדיוק מה שעשה אהרן הכהן. כשהתחילה מגפה קשה במחנה ישראל, אהרן לא חשב על עצמו. הוא לקח את הקטורת, רץ באומץ לתוך הקהל והפך את עצמו למין חומת מגן אנושית. כאשר אהרן וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, הוא יצר קו גבול ברור: בצד אחד היו אלה שכבר נפגעו, אבל מהרגע שאהרן עמד שם, הסכנה לא יכלה לעבור הלאה ואף אחד בצד השני לא נפגע. בזכות המעשה האמיץ הזה, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה והסכנה חלפה. אבל למה ה׳ אמר לאהרן להשתמש דווקא בקטורת כדי להציל את העם? עד לאותו רגע, בני ישראל פחדו מהקטורת וחשבו שהיא מסוכנת, כי אנשים חטאו ונפגעו בגללה בעבר. לכן, ה׳ רצה ללמד אותם שיעור חשוב: הקטורת עצמה לא פוגעת באיש. להפך, כשהיא נעשית מתוך כוונה טובה וטהורה, היא מביאה ברכה וחיים. מה שפוגע באדם הם המעשים הרעים, וכשעושים את הטוב והנכון, אפשר להביא הצלה גדולה.