במדבר, פרק י״ז, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שראיתם חפץ ששימש למשהו לא טוב, וחשבתם שצריך פשוט לזרוק אותו? אחרי המרד של קורח, קרה משהו מפתיע מאוד. האנשים שהצטרפו למרד השתמשו בכלים מיוחדים שנקראים מחתות. התורה קוראת להם מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, כי אותם אנשים בחרו למרוד בכוונה והביאו את העונש על עצמם, למרות שמשה הזהיר אותם מראש. ה' מצווה לא לזרוק את המחתות האלה. במקום זאת, ה' מבקש שייקחו את המחתות, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. כלומר, אומנים ירדדו וישטחו את המחתות לטסים דקים, ויצפו בהם את מזבח הנחושת. למה דווקא את המזבח שבחוץ? גם כי המחתות היו עשויות מנחושת כמוהו, וגם כדי שכל העם יוכל לראות את זה. אולי תשאלו את עצמכם, איך כלי ששימש למעשה אסור הופך פתאום לחלק מהמזבח הקדוש? התשובה היא כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ. עוד לפני שהאנשים חטאו, הם הקדישו את הכלים האלה לשם ה'. ברגע שחפץ מוקדש למטרה קדושה, הקדושה שלו נשארת. המטרה של הציפוי הזה היא וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הציפוי החדש על המזבח נועד לשמש סימן ותזכורת תמידית לכל מי שרואה אותו, כדי שאף אחד לא ינסה שוב לערער על התפקיד המיוחד של הכהנים.