במדבר, פרק כ״ו, פסוק י׳

כאשר וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח, קורח עצמו ספג עונש כפול, שכן הוא נבלע באדמה וגם נשרף יחד עם מורדיו בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. המילים בְּמוֹת הָעֵדָה מצביעות על כך שבליעתו הסופית התרחשה רק למחרת בזמן מגפת הדבר, או שהן מדגישות את רצף העונשים הפלאיים שהכו בעם. עונשם החריג של המורדים נועד למען וַיִּהְיוּ לְנֵס, כלומר שיהוו אות וסמל אזהרה בולט לדורות, בדומה לדגל המתנוסס מרחוק. זיכרון זה בא להזהיר מפני מחלוקת עם מנהיגים ועם ה', ולהבהיר כי הכהונה מיועדת לזרע אהרן בלבד. משמעות נוספת למילה לְנֵס היא עמוד האדמה הגבוה שנותר בתוך הבקע ועליו ניצלו בני קורח שחזרו בתשובה, או החותם הפיזי של מחתות החוטאים שרוקעו לציפוי המזבח.