במדבר, פרק כ״ו, פסוק ל״ד

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה אשר חוו את גידול האוכלוסין המשמעותי ביותר מבין השבטים לאורך שנות הנדודים. בעוד שבמפקד שאר השבטים נהוג להשוות את המספר למניין הקודם, כאן התוספת של האות וי"ו במילה וּפְקֻדֵיהֶם מדגישה מניין חדש ועצמאי של שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת איש. ריבוי חריג זה מעיד על נאמנותם ומסירותם, וזאת על רקע התמעטות שאר העם בעקבות חטאים ומגפות. מנגד, ייתכן שהשינוי הלשוני במילה וּפְקֻדֵיהֶם אינו מתאר כמות אלא מצביע על כך שאנשי השבט התאפיינו במגוון רחב של תחומי מלאכה ומסחר, עובדה שהשפיעה ישירות על אופן חלוקת נחלתם בארץ ישראל בהתאם לצרכיהם הכלכליים.