מניין בני שבט מנשה בערבות מואב בולט על רקע מפקד השבטים כולו, בזכות שינוי לשוני זעיר שטומן בחובו משמעות דמוגרפית וחברתית עמוקה. בעוד שאצל רוב השבטים התורה משתמשת במונח "לפקדיהם" (באות למד), בפסוק זה מופיעה המילה וּפְקֻדֵיהֶם (באות וו). הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים להבנת שינוי זה, כאשר האחד מתמקד בכמות האוכלוסין והשני באופייה.
הגישה המרכזית קושרת את השינוי לריבוי העצום באוכלוסיית השבט [רש"ר הירש, מלבי"ם]. מנשה הוא השבט שחווה את הגידול המשמעותי ביותר מאז המפקד הראשון, עם תוספת של למעלה מעשרים אלף איש. המונח "לפקודיהם" מבטאת בדרך כלל יחס למניין הקודם, בין אם מדובר בעלייה או בירידה, אך במקרה של מנשה הגידול היה כה חריג עד שהתורה הפרידה את התיאור למשפט עצמאי בעזרת המילה וּפְקֻדֵיהֶם, כדי להדגיש שמדובר במניין חדש שהתרבה ועומד בפני עצמו [מלבי"ם]. ריבוי זה מקבל משמעות מיוחדת לאור העובדה שדור המדבר הלך והתמעט בעקבות חטאים ומגפות שונות לאורך שנות הנדודים. על רקע התמעטות כללית זו, הגידול העצום של שבט מנשה (שהיה מן הקטנים במפקד הראשון) מהווה מעין תעודת כבוד המעידה על נאמנותם ומסירותם [רש"ר הירש].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את השינוי הלשוני לא על בסיס כמות האנשים, אלא על בסיס תחומי העיסוק שלהם. לפי תפיסה זו, השורש פ.ק.ד קשור לענייני משא ומתן ועסקים. השימוש במילה וּפְקֻדֵיהֶם מלמד שמשפחות שבט מנשה התאפיינו בגיוון רב של תחומי עיסוק ומלאכה, יותר משאר השבטים, עובדה שהייתה לה השפעה ישירה על אופן חלוקת נחלתם בארץ ישראל שנעשתה בהתאם לצרכיהם הכלכליים [העמק דבר].