לאחר מגפת בעל פעור, נדרשים מנהיגי העם לערוך מפקד מחודש של בני ישראל. בשונה מן המפקד הראשון שנערך בתחילת חומש במדבר, כאן נעדר מקומם של נשיאי השבטים, והמלאכה מוטלת על משה ואלעזר הכהן, אשר ממלא כעת את מקום אהרן אביו [אבן עזרא]. היעדרותם של הנשיאים אינה מקרית; מאחר שנשיא שבט שמעון עשה מעשה חמור וגרם למותם של רבבות, והעם חלק לו כבוד על חשבון כבוד שמים, הודחו הנשיאים משותפות במפקד זה, כדי ללמד שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לנשיא [ברכת אשר].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה אֹתָם משמעותה "אִתָּם" או "עִמָּם". כלומר, משה ואלעזר לא רק הנחיתו פקודה מלמעלה, אלא נשאו ונתנו עם העם כיצד לבצע את המנין [גור אריה]. פירוש נוסף מציע כי הפועל וַיְדַבֵּר אינו רק לשון דיבור, אלא לשון הנהגה והכוונה. משה ואלעזר הכריזו וקראו לעם, שהיה מפוזר, להתאסף אל מקום אחד [העמק דבר], והעבירו אותם בזה אחר זה על פני המונה [הכתב והקבלה]. הדיבור עם כל פרט ופרט מדגיש כי המטרה לא הייתה רק לדעת את המספר הכולל, אלא להעניק חשיבות אישית וייחוס משפחתי לכל יחיד ויחיד [רש"ר הירש]. מנגד, יש המפרשים שהמילה אֹתָם מתייחסת לדברי ה' עצמם, כלומר משה ואלעזר דיברו והשמיעו את הדברים שציווה אותם ה' [חזקוני, שפתי חכמים, מזרחי].
הציון הגיאוגרפי בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ נושא משמעות כפולה. מצד אחד, האזכור של ערבות מואב בא להעיד על מסירותו של משה כרועה נאמן. אף על פי שהכתה בעם מגפה קשה באותו אזור, משה מציג לה' את העדה כשהיא מנויה ושלמה ככל האפשר, כדי להראות שלא באשמתו אבדו הצאן [אור החיים]. מצד שני, חלוקת הפסוק רומזת לשתי מטרות שונות של המפקד: "בערבות מואב" כהתייחסות לטיהור העם לאחר חטא פעור שאירע שם, ו"על ירדן יריחו" כמבט אל העתיד לקראת חלוקת הארץ וכיבושה [רש"ר הירש].
בסיום הפסוק מופיעה המילה לֵאמֹֽר, אשר מקשרת את הדיבור אל הציווי המעשי להימנות מגיל עשרים ומעלה [רש"י, שד"ל]. יש המסבירים כי מילה זו נועדה להרגיע את העם; משה אמר להם שלא יחששו מכך שהמנין הקודם הוביל למותם של כל בני העשרים במדבר, שכן לא המנין הוא שממית, אלא החטא [משכיל לדוד]. פירוש ייחודי נוסף מציע שהמילה לֵאמֹֽר מכוונת אל בני ישראל עצמם. בניגוד למצרים, שם היו רישומי אוכלוסין מסודרים, במדבר לא היו ספרי יוחסין, ולכן כל אדם ואדם נדרש לומר ולהעיד בעצמו על גילו כדי להיכנס למניין [חתם סופר]. לבסוף, המפקד נועד לא רק למנות את יוצאי הצבא, אלא גם להחשיב את הנמנים בכלל אנשים בוגרים וראויים [דברי דוד].