חלוקת הארץ המובטחת הייתה תהליך מורכב ששילב בין התגלות אלוהית, חישובים דמוגרפיים והערכת שווי כלכלית, במטרה להבטיח צדק מוחלט ולמנוע סכסוכים עתידיים. מאחר שהפסוק הקודם כבר ציין שהארץ תחולק בגורל, הפרשנים מסבירים כי המילים עַל פִּי הַגּוֹרָל באות ללמד על אופן פעולתו הנסית של הגורל. הביטוי מתפרש באופן מילולי, שכן הגורל הוכרע ברוח הקודש ועל ידי האורים והתומים, עד כדי כך שהגורל עצמו היה "מדבר". במהלך החלוקה נשלפו פתקים עם שמות השבטים ופתקים עם שמות חבלי הארץ, וקול פלאי היה מכריז איזה אזור שייך לאיזה שבט [רש"י, בכור שור, מזרחי, צאינה וראינה]. אופן חלוקה זה, שנעשה לעיני כול ובהכוונה ישירה מאת ה', נועד להשבית מריבות ולמנוע קנאה, כך שאיש לא יחמוד את נחלת חברו וידע שחלקו ניתן לו משמיים [רבנו בחיי]. יתרה מזאת, הגורל לא שימש רק לחלוקה הכללית בין השבטים, אלא גם לחלוקה הפנימית של הנחלות לכל משפחה ומשפחה בתוך השבט [ספורנו, רלב"ג, חזקוני].
המשך הפסוק, בֵּין רַב לִמְעָט, עוסק ביחס שבין גודל האוכלוסייה לבין שטח הנחלה ואיכותה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהגורל קבע רק את מיקום הנחלה והגבולות הכלליים, אך השטח בפועל חולק באופן יחסי למספר האנשים. כלומר, שבט או משפחה המרובים באוכלוסין קיבלו שטח רב, וקבוצה מועטת באנשים קיבלה שטח קטן [אבן עזרא, אור החיים, הטור הארוך, תורה תמימה].
לצד זאת, הביטוי בֵּין רַב לִמְעָט מתייחס גם להבדלים הגיאוגרפיים והכלכליים של חבלי הארץ. מכיוון שלא כל האזורים שווים באיכותם, החלוקה התחשבה בשווי הקרקע ולא רק בגודלה הפיזי. שטח קטן של אדמה משובחת, או נחלה הקרובה לירושלים, נחשבו שווי ערך לשטח גדול בהרבה של אדמה פחות טובה או רחוקה יותר, כמו אזור הגליל. הפערים הללו אוזנו באמצעות תשלומי כסף או על ידי שמאות מוקפדת שהתאימה את גודל השטח לערכו האמיתי [תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש]. במקרים שבהם שני אנשים היו שווים לחלוטין בזכאותם אך הנחלות שעמדו לחלוקה לא היו זהות, הגורל הוא שהכריע מי יקבל את החלק הגדול והטוב יותר ומי יקבל את החלק הפחות [העמק דבר].