רשימת צאצאיו של בלע בן בנימין מציבה בפנינו תעלומה היסטורית ומשפחתית. התואר של ראש משפחה בשבטי ישראל נשמר בדרך כלל לאותן שבעים נפשות שירדו עם יעקב למצרים, אך הכתוב מעניק את המעמד הזה לנכדיו של בנימין. הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב חריגה זו, השופכות אור על קורות השבט.
גישה אחת מסבירה כי אמם של אַרְדְּ וְנַעֲמָן ירדה למצרים כשהיא כבר מעוברת בהם, ולכן הם נספרים כחלק מדור המייסדים המקורי [הטור הארוך בשם ר' משה הדרשן]. מנגד, יש הסבורים כי ארד ונעמן המוזכרים בספר בראשית כבניו של בנימין הם למעשה אותם אישים המוזכרים כאן, שכן התורה נוהגת לעיתים להחשיב נכדים כבנים לכל דבר [הטור הארוך בשם הראב"ע והרמב"ן]. גישה נוספת גורסת כי המעמד של ראש משפחה לא הוגבל רק ליורדי מצרים. ככל שעם ישראל התרבה בגלות, מונו ראשי משפחות חדשים מתוך הנולדים שם, אנשים גדולים ונכבדים, במטרה לשמור על ייחוס השבטים ולמנוע התבוללות בעמים זרים [הטור הארוך בשם הרמב"ן].
אולם, הגישה המרכזית והמרתקת ביותר בקרב הפרשנים קושרת את הופעתם של אַרְדְּ וְנַעֲמָן לאירוע טרגי במשפחת בנימין. על פי גישה זו, לבנימין אכן היו בנים מקוריים בשמות אלו, אך הם מתו ללא ילדים, אם במהלך השהות במצרים ואם במלחמות בדרך. בלע, שהיה הבכור, ייבם את נשותיהם של אחיו המתים, או לכל הפחות קרא לבניו שלו על שמם, כדי להקים לאחיו שם וזכרון [הטור הארוך, העמק דבר, חזקוני, הכתב והקבלה].
הסבר זה של הנצחת האחים המתים פותר תעלומה דקדוקית בפסוק. כאשר הכתוב מונה את משפחת נעמן, הוא משתמש באות יחס ומציין לְנַעֲמָן. לעומת זאת, אצל ארד חסרה האות למ"ד, והכתוב מציין מיד מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי (ולא "לארד משפחת הארדי"). הפרשנים מסבירים כי הילד עצמו כלל לא נקרא בשם ארד, אלא המשפחה כולה קיבלה את הכינוי "הארדי" על שם הדוד המת, כדי לשמר את מורשתו. שינויים דקדוקיים עדינים אלו, הכוללים גם את התוספת של האותיות ה"א ויו"ד לשמות המשפחה, נשמרו בקפדנות גם בתרגום אונקלוס לפסוק זה [העמק דבר, ברכת אשר על התורה].