במדבר, פרק כ״ו, פסוק מ׳

יצא לכם פעם לשמוע על תינוק שקיבל שם של קרוב משפחה שכבר איננו? זו דרך מיוחדת ומרגשת לזכור אנשים אהובים. במשפחה של שבט בנימין קרה דבר דומה. לבנימין היו שני בנים שקראו להם ארד ונעמן, אך הם נפטרו לפני שהספיקו להקים משפחות משלהם. בלע, האח הבכור שלהם, רצה מאוד שהשמות של אחיו לא יישכחו לעולם. לכן, כשלבלע נולדו ילדים, הוא החליט להעניק להם את השמות של הדודים שלהם. כך, בזכות המעשה האוהב של האח הגדול, הפכו הנכדים של בנימין לראשי משפחות חשובים. התורה מדייקת מאוד במילים שלה כדי להראות לנו עד כמה הזיכרון הזה היה חשוב. כשהיא מזכירה את נעמן היא כותבת לְנַעֲמָן, אבל אצל ארד היא מדלגת על האות למ"ד וכותבת מיד מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי. הסיבה לכך היא שהמשפחה כולה קיבלה את הכינוי המיוחד הזה, רק כדי לשמור באהבה על המורשת ועל הזיכרון של הדוד.