במדבר, פרק כ״ו, פסוק ס״ד

יצא לכם פעם להתכונן לטיול מרגש אל מקום שתמיד חלמתם להגיע אליו, ופתאום גיליתם שחלק מהחברים בכלל לא רוצים לבוא? בני ישראל עומדים ממש על הגבול, רגע לפני הכניסה המיוחלת לארץ ישראל. נערכת ספירה חדשה של העם, ומתברר דבר עצוב: כל הדור הקודם, שהיה בספירה הראשונה במדבר סיני, כבר איננו. התורה משתמשת במילה וּבְאֵלֶּה, כלומר "בתוך הקבוצה הזאת", כדי לרמוז לנו שלא כולם נעלמו. יהושע בן נון וכלב בן יפונה עדיין חיים, אבל הם כבר היו מבוגרים מאוד ולכן לא נספרו בקבוצה הזו של יוצאי הצבא. גם שבט לוי נשאר בחיים, כי הלוויים לא השתתפו בחטא המרגלים ולא דיברו רע על הארץ. אבל יש כאן עוד מילה שחושפת סוד גדול. התורה אומרת שלא נותר אִישׁ. למה נכתב "איש" ולא פשוט "אף אחד"? התשובה היא שהעונש להישאר במדבר חל רק על הגברים, ולא על הנשים. הגברים באותו דור מאסו בארץ ורצו לחזור למצרים. הם לא רצו לחיות בארץ ישראל שדורשת מהם להתנהג בקדושה ובצניעות, והם גם לא רצו ארץ שבה החקלאות תלויה בגשם שדורש מהם להודות לה', או ארץ שבה צריך לתת חלק מהיבול תרומה ומעשר. הם העדיפו חיים קלים יותר שבהם שומרים הכול לעצמם. הנשים, לעומת זאת, היו צדיקות, צנועות ומלאות באמונה. הן ממש אהבו את ארץ ישראל וחיכו בקוצר רוח להיכנס אליה, דווקא כדי שיוכלו לקיים את המצוות המיוחדות שלה, לתת צדקה ולהפריש תרומות מתוך אהבה ועשייה. בגלל האהבה העצומה של הנשים לארץ, מיד אחרי הסיפור הזה מופיעה בתורה פרשת בנות צלפחד. בזמן שהגברים רצו לוותר על ארץ ישראל, בנות צלפחד החכמות עמדו באומץ ודרשו לקבל נחלה ושטח משלהן בתוך הארץ, כדי להראות לכולם כמה ארץ ישראל יקרה וקדושה.