יצא לכם פעם לנסות לחלק עוגה או מגרש משחקים עם חברים, וכולם רבו מי יקבל את החלק הכי טוב? תארו לעצמכם כמה קשה זה לחלק ארץ שלמה לעם שלם! כדי שלא יהיו מריבות כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, ה' קבע שהארץ תחולק בעזרת גורל. הגורל קבע רק באיזה אזור בארץ יגור כל שבט, אבל הגודל של השטח נקבע לפי מספר האנשים. שבט גדול קיבל שטח רחב, ושבט קטן קיבל שטח מצומצם יותר. כדי שהכול יהיה הוגן לגמרי, אם מישהו קיבל אדמה שקשה לגדל בה יבולים, הוא קיבל כסף כפיצוי ממי שזכה באדמה טובה יותר.
הטלת הגורל לא הייתה סתם הגרלה רגילה, אלא פלא של ממש. אלעזר הכהן הגדול עמד מול שתי קופסאות, באחת היו שמות השבטים ובשנייה שמות האזורים בארץ. בעזרת רוח הקודש, אלעזר ידע מראש איזה אזור יצא לכל שבט, וכשהוא הוציא את הפתקים הם ממש הכריזו בעצמם בדרך נס איזה שבט הולך לאיזו נחלה. המילה אַךְ מלמדת אותנו שהגורל לא כלל את כולם. שני מנהיגים מיוחדים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, קיבלו את השטח שלהם ישירות מה' בלי להשתתף בגורל.
התורה אומרת שהארץ תחולק לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם. אבל רגע, הרי מי שנכנס לארץ היו הילדים הצעירים, ולא ההורים שלהם שיצאו ממצרים! התשובה היא שה' רצה לקיים את ההבטחה שלו לדור שיצא ממצרים. לכן, מבחינת החוק של התורה, הארץ ניתנה קודם כל לסבים ולאבות, והם הורישו אותה לילדים שלהם. זו הייתה דרך מיוחדת להראות להם כבוד. למרות שדור המדבר עשה טעויות, הם אלו שגידלו באהבה ובמסירות את הדור החדש והנאמן שזכה להיכנס לארץ ישראל.