תארו לעצמכם שאתם סופרים את כל התלמידים בבית הספר, ופתאום מגלים שבשכבה אחת חסרים המון ילדים. זה בערך מה שקרה כשספרו את בני ישראל במדבר. כשהגיעו לשבט שמעון, התברר שמספרם הוא רק שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם. זהו מספר קטן בהרבה ממה שהיה להם בספירה הראשונה, וחסרים בו עשרות אלפי אנשים. לאן כולם נעלמו? מתברר שרבים מבני השבט חטאו והתנהגו בצורה לא ראויה, ובעקבות זאת פגעה בהם מגפה קשה שבה מתו אלפים. שאר האנשים שחסרים נפטרו בדרך טבעית במהלך שנות הנדודים הארוכות.
בגלל המשבר העצוב הזה, קורה כאן משהו מעניין. אצל כל שאר השבטים שנספרו, התורה משתמשת במילה לפקודיהם או ופקודיהם. המילה הזו מסמלת כבוד גדול, חשיבות וסדר משפחתי. אבל אצל שבט שמעון המילה הזו פשוט חסרה. הסיבה הפשוטה לכך היא שאחרי החטא והמגפה, השבט איבד את הכבוד המיוחד ואת הסדר המאורגן שלו. לכן, התורה בוחרת לכתוב עליהם ממש בקצרה, בלי להשתמש במילה שמבטאת גאווה וחשיבות.