יצא לכם פעם לראות איך הבטחה ישנה מתקיימת בדיוק כמו שאמרו מראש? בסוף הספירה של בני ישראל במדבר, אנחנו רואים בדיוק את זה. ה' קבע מזמן, אחרי חטא המרגלים, שהאנשים מאותו דור לא ייכנסו לארץ ישראל. המילים כִּי אָמַר ה' לָהֶם מזכירות לנו את הקביעה הזו. התורה כותבת עליהם מוֹת יָמֻתוּ, והכוונה היא שהם לא נפטרו כולם יחד ביום אחד, אלא לאט לאט במהלך השנים הארוכות במדבר.
כשהתורה אומרת וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ, היא מתכוונת בדיוק למילה אִישׁ. הגזירה הייתה רק על הגברים שהיו בגיל צבא. גברים מבוגרים יותר כן נכנסו לארץ, וחשוב אפילו יותר, הנשים לא נכללו בעונש הזה בכלל! למה? כי בזמן שהגברים פחדו ורצו לחזור למצרים, הנשים מאוד אהבו את ארץ ישראל ורצו להיכנס אליה. בגלל האהבה הגדולה שלהן לארץ, מיד אחרי הספירה הזו מסופר על בנות צלפחד שביקשו באומץ לקבל שטח בארץ ישראל.
מתוך כל הגברים שהיו בגיל צבא, נשארו רק שניים: כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. אולי שמתם לב שהשם של כלב מופיע לפני השם של יהושע. בדרך כלל משה רבנו הזכיר את יהושע קודם בגלל החוכמה שלו, אבל כאן ה' בחר לתת כבוד מיוחד לכלב. הסיבה לכך היא שכלב היה הראשון שהשתיק את העם והגן על הכבוד של ה' כשכולם התלוננו. ה' נתן לו שכר מידה כנגד מידה, והעניק לו את הכבוד להיות מוזכר ראשון.