מניין בני שבט דן מציג תופעה ייחודית במבנה השושלת. אף על פי שלדן היה בן אחד בלבד, הכתוב מתאר את צאצאיו כמשפחות רבות, דבר היוצר ניגוד לכאורה בין האב היחיד לבין הענפים הרבים שיצאו ממנו.
השם לְשׁוּחָם מתייחס לבנו היחיד של דן, המוכר בספר בראשית בשם חושים [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. שם זה רומז על כך שצאצאיו היו מרובים וענפים כעלים של קנה [אבי עזר].
סיום הפסוק בלשון הרבים אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מעורר את השאלה כיצד ייתכנו משפחות רבות מאדם אחד. הפרשנים מסבירים כי המונח משפחה במקרא יכול לתאר קבוצה כוללת וכן תתי-קבוצות קטנות יותר [רש"ר הירש]. מכיוון שלשוחם היו בנים רבים שהקימו יחידות משפחתיות עצמאיות, השבט התפצל למעשה למשפחות רבות [רמב"ן, אבן עזרא, הטור הארוך].
למרות שכל תת-משפחה נקראה ככל הנראה על שם אביה המייסד, הכתוב מאגד את כולן תחת השם הכולל מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי. הסיבה לכך היא ששוחם היה ראש השושלת, ולכן כל הענפים השונים יוחסו אליו ונקראו על שמו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת קושרת את אופן הייחוס לירידה למצרים. לפי תפיסה זו, משפחות השבטים נקראות רק על שם האבות שירדו למצרים. מכיוון ששוחם היה היחיד מבני דן שירד למצרים, כל המשפחות הרבות שהקימו צאצאיו שנולדו כבר בתוך מצרים, יכלו להתייחס באופן רשמי רק אליו [רמב"ן, הטור הארוך].