במדבר, פרק כ״ו, פסוק מ״ב

אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הם שבט שלם, מצאצאי בנה הבכור של בלהה, שהתפתח כולו מתוך בן יחיד. השם לְשׁוּחָם מתייחס לבן זה, המוכר גם בשם חושים, אשר ממנו יצאה מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי. אף שמדובר בבן אחד, לשון הרבים בסיכום אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם נובעת מכך שלשוחם נולדו בנים שהקימו תת-משפחות עצמאיות והתרבו בצפיפות כעלי צמח הקנה. הסבר נוסף לייחוס כלל המשפחות לשוחם הוא היותו היחיד מצאצאי דן שירד למצרים, ולכן גם המשפחות שהקימו צאצאיו שנולדו שם נקראו על שמו.