במדבר, פרק כ״ו, פסוק י״ד

הפסוק מציג את מניין בני שבט שמעון, וחושף ירידה דרמטית וטרגית בגודל האוכלוסייה של השבט לעומת המפקד הראשון שנערך במדבר. מספרם כעת עומד על שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם, המהווה חוסר של למעלה משלושים ושבעה אלף איש לעומת מניינם המקורי. הפרשנים מסבירים כי הפער העצום נובע מכך שכל עשרים וארבעה האלף שמתו במגפה בעקבות חטא בעל פעור היו משבט שמעון. באשר לשאר החסרים, מוסבר כי כשלושה עשר אלף איש נוספים מתו מסיבות טבעיות במהלך שנות הנדודים, בדומה לתמותה בשאר השבטים [רש"ר הירש, ברכת אשר על התורה].

תופעה בולטת בפסוק היא היעדרה של המילה "לפקודיהם" או "ופקודיהם", המופיעה במפקדיהם של כל שאר השבטים. הפרשנים מציעים מספר גישות להשמטה מכוונת זו, הקשורות כולן למשבר שחווה השבט:
גישה אחת מסבירה כי המונח "פקודים" מבטא כבוד וחשיבות של ספירה אישית. במפקד הראשון, כאשר כבודו המוסרי של השבט היה ללא דופי, המילה הופיעה. אולם לאחר שחטאו בזנות עם בנות מואב, איבד השבט את כבודו, ולכן התורה מקצרת בתיאורו ככל האפשר [רש"ר הירש].
גישה אחרת קושרת את ההשמטה לאובדן ההנהגה הצבאית. בעקבות מעורבותם של רבים מבני שמעון בחטא, ובראשם נשיא השבט זמרי בן סלוא, נלקח מהם הפיקוד על חיילי השבט והועבר באופן זמני לידי נשיאי שבט אחר או לידי משה [קונטרס חיבה יתירה].
מנגד, יש המפרשים את המונח "פקודים" במשמעות של סדר חברתי וניהול משק הבית. מכיוון שהמגפה הכתה בשבט שמעון בצורה כה קשה, המערכות המשפחתיות וסדרי החיים שלהם נהרסו לחלוטין, ולכן לא ניתן היה לכתוב עליהם ביטוי המעיד על סדר משפחתי תקין [העמק דבר].