התורה משרטטת את שורשי משפחתם של מנהיגי האומה בתחילת דרכם – אהרון, משה ומרים – תוך התמקדות בייחוסה של אמם, יוכבד. הכתוב מקפיד לפרט את נסיבות הולדתה, ובכך חושף פרטים היסטוריים ומשפחתיים על תחילת ירידת עם ישראל לגלות.
ההדגשה כי יוכבד היא בַּת לֵוִי נועדה להבהיר שהיא בתו הממשית של לוי ולא רק צאצאית מזרעו. הבהרה זו נחוצה משום שבמקום אחר בתורה היא מוזכרת כדודתו של עמרם, והיה מקום לטעות בקרבת הדם המדויקת [העמק דבר].
באשר לציון המקום בְּמִצְרָיִם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיוכבד אמנם נולדה במצרים, אך הורתה (זמן עיבורה) לא הייתה שם. על פי מסורת זו, היא נולדה ממש "בין החומות", בדיוק בכניסה לארץ מצרים. לידה מדויקת זו השלימה את מניין שבעים הנפשות של משפחת יעקב שירדו למצרים, שכן ברשימת השמות המפורטת נמנו רק שישים ותשע נפשות. על דרך הפשט, מכל בני יעקב שירדו מצרימה עם משפחותיהם, לוי היה היחיד שהוליד בת מיד עם הגיעם לשם, משום שה' עיכב את לידתה עד לרגע זה [רמב"ן, הטור הארוך]. מנגד, יש הסבורים כי עצם הציון שנולדה במצרים אינו שולל בהכרח את האפשרות שגם הורתה הייתה שם, כשם שילדים אחרים נולדו במצרים [רלב"ג].
חלק ניכר מהדיון הפרשני סביב הפסוק מתמקד במילים אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ. הכתוב אינו מפרש מי היא זו שילדה את יוכבד. גישה אחת מסבירה כי זהו "מקרא קצר", כלומר משפט תמציתי שהשמיט את שם האם, ויש להבין את הפסוק כאילו נכתב "אשר ילדה אשתו ללוי" [שד"ל, רש"י, בכור שור, מזרחי, ברכת אשר, הדר זקנים].
לעומת זאת, שורת פרשנים מציגה מסורת מרתקת ולפיה המילה אֹתָהּ אינה מילת יחס המכוונת ליוכבד, אלא זהו למעשה שמה הפרטי של אשתו של לוי. לפי פירוש זה, הפסוק נקרא כך: "אשר ילדה 'אותה' (שם האם) ללוי" [תורה תמימה, פענח רזא, דעת זקנים, הכתב והקבלה, הדר זקנים, ברכת אשר]. חיזוק לדעה זו ניתן למצוא בדקדוק של המילה בפסוק, שחסר בה המפיק (הנקודה בתוך האות ה') המאפיין בדרך כלל את מילת היחס, וכן בטעמי המקרא המפרידים אותה מהמילה הבאה [פענח רזא]. יש המציעים כי שמה המקורי של אשת לוי היה עדינה, אך היא נקראה "אותה" על שם המאורע של הכניסה למצרים, מלשון המילה הארמית "אתה" שמשמעותה לבוא, שכן היא ילדה את בתה בתחילת ביאתם למצרים [הכתב והקבלה].