מניין משפחות שבט גד חושף שינויים דרמטיים שעברו על השבט במהלך שנות הנדודים במדבר. השוואה בין רשימת המשפחות כאן לבין רשימת היורדים למצרים מעלה כי שמות מסוימים נעלמו או השתנו, דבר המשקף את הטלטלות ההיסטוריות והרוחניות שחוו בני ישראל.
המוקד המרכזי של מפרשי הפסוק הוא זיהוי המשפחה המוזכרת במילים לְאׇזְנִי וכן הָאׇזְנִי (שהאות אל"ף שבה מנוקדת בקמץ [מנחת שי]). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשפחה זו היא למעשה משפחתו של 'אצבון', אשר נמנה עם בני גד שירדו למצרים. הכלל הוא שמשפחות השבטים נקראות רק על שם אלו שירדו למצרים, ולכן לא ייתכן ש"אזני" היא משפחה חדשה לחלוטין, אלא זהו שמו החלופי של אצבון [רש"י, מזרחי, ברטנורא, ביאור שטיינזלץ].
החלפת השם מאצבון לאזני מעוררת דיון נרחב. יש המצביעים על כך שמשפחת אצבון המקורית ספגה אבדות כבדות או אף נכחדה כמעט לגמרי במגפה שפרצה בעקבות חטא הזנות בעצת בלעם. כדי ליישב זאת, מוסבר כי אזני היה ענף מרכזי או אחד מבניו של אצבון. כאשר שאר המשפחה נכחדה, ענף זה שרד, התרבה, וכל המשפחה נקראה על שמו במקום על שם אבי השושלת [אור החיים, לבוש האורה, מלבי"ם, דברי דוד].
אף שחלק מהפרשנים מעידים כי אינם יודעים את הסיבה המדויקת לשינוי השם [רש"י], אחרים מוצאים קשרים רעיוניים ולשוניים עמוקים בין השמות "אצבון" ו"אזני". כיוון אחד קושר את השם לְאׇזְנִי לשורש אוזן והאזנה. מוסבר כי משפחה זו האזינה לדברי התורה [שפתי כהן], או ששמעה את תוכחתו של אהרן הכהן, חזרה בתשובה ועשתה את צביונו של ה' – ומכאן החיבור בין ההאזנה (אזני) לעשיית הצביון (אצבון) [ברכת אשר]. יש אף המציינים כי השם המקורי "אצבון" עצמו נגזר מהמילה הארמית שמשמעותה להאזין, כך ששני השמות נושאים למעשה משמעות זהה [אור החיים].
כיוון פרשני נוסף ומרתק קושר בין השם "אצבון", המזכיר את המילה אצבע, לבין "אזני", מלשון אוזן. על פי חז"ל, אצבעות האדם נבראו כיתדות כדי שיוכל להכניסן לאוזניו ולאטום אותן משמיעת דברים שלילים. מכיוון ששבט גד חנה בסמיכות לשבטים ראובן ושמעון, שמהם יצאו אנשים רשעים כדתן, אבירם וזמרי בן סלוא, בני גד נאלצו להשתמש באצבעותיהם כדי לאטום את אוזניהם, ולכן נקראו "אצבון". לאחר שאותם רשעים מתו במגפה, הם יכלו להוציא את האצבעות ולהטות אוזן לדברי חכמה, ולכן שונה שמם ל"אזני" [חתם סופר, ברכת אשר]. לחלופין, יש המפרשים את השם אזני מלשון כלי זיין ונשק, שם המבטא את גבורתם הפיזית יוצאת הדופן של בני שבט גד [משכיל לדוד].
בחלקו השני של הפסוק, לגבי המילים לְעֵרִי וכן הָעֵרִֽי, מוסבר כי השם קשור למושג "עירין קדישין" (מלאכים קדושים). ממשפחה זו עתיד היה לצאת אליהו הנביא, אשר נמשל למלאך [שפתי כהן].