מפקד השבטים בערבות מואב עוצר את הרצף הגינאלוגי הרגיל כדי להאיר אירוע היסטורי טראגי. בתוך משפחת ראובן, הכתוב מתעכב על דתן ואבירם ומזכיר את חלקם המרכזי במרד קורח. חריגה זו מנתוני המפקד היבשים נועדה להסביר שינויים במערך הנחלות של השבט ולהדגיש את חומרת מעשיהם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב מפרט את גורלם כדי להסביר מדוע נותרה כל הירושה של משפחת הפלואי בידיו של האח נמואל לבדו. מכיוון שדתן ואבירם נבלעו באדמה עם כל רכושם, הם איבדו לחלוטין את זכותם לנחלה בארץ ישראל, אף על פי שהיו מיוצאי מצרים וראויים לה באופן עקרוני [רמב"ן, טור, רש"ר הירש, מלבי"ם].
הכתוב מדגיש את זהותם במילים הוא דתן ואבירם, ניסוח המלמד על כך שעמדו ברשעתם בהתמדה מתחילת דרכם ועד סופה [תורה תמימה, אור החיים]. מעבר לכך, אזכורם כאן חושף כי הם לא היו רק נגררים בעדת קורח, אלא היוו את הסיבה הראשונה והשורש לכל המחלוקת, ואף החטיאו והסיתו את קורח עצמו [אור החיים, רלב"ג, ברכת אשר]. עובדה זו מסבירה מדוע משה רבנו השתדל כל כך לפייס דווקא אותם, שכן הוא זיהה שהם מחוללי המרד העיקריים [אור החיים].
התואר קריאי העדה מצביע על כך שהם היו אנשים נכבדים וראשי העדה בתוך שבט ראובן [ביאור שטיינזלץ, העמק דבר]. המילים אשר הצו וכן בהצתם מתפרשות כלשון של הסתה, הדחה ואסיפת אנשים לשם יצירת מריבה וקטטה [רש"י, אבן עזרא, נתינה לגר, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק יוצר הקבלה בין המרידה במנהיגים, אשר הצו על משה ועל אהרן, לבין המרידה באלוקים, בהצתם על ה'. מתוך הקבלה זו לומדים הפרשנים יסוד רוחני, ולפיו כל החולק על רבו ומנהיגו נחשב כאילו הוא חולק על השכינה עצמה [תורה תמימה, צאינה וראינה, חזקוני, רש"ר הירש].
עם זאת, קיימת אבחנה באופן שבו הם הסיתו את ההמונים. כאשר הכתוב מתייחס להסתה נגד משה, מוסבר שהם המרידו את האנשים החשובים שראויים לתואר "ישראל". אך כאשר מדובר על ההסתה נגד ה', הם מתוארים כמי שהסיתו את "העם", שהוא כינוי של שפלות. הסיבה לכך היא שברגע שאדם חולק על ה', ניטל ממנו התואר "ישראל" המכיל בתוכו את שם ה' [גור אריה].
גישה נוספת מבחינה בין המניעים השונים של המורדים. דתן ואבירם פעלו מתוך שנאה אישית למשה ולאהרן וביקשו לפרוץ את גדרי המנהיגות שלהם. לעומתם, מאתיים וחמישים האיש מעדת קורח לא נטרו טינה למשה, אלא השתוקקו להקטיר קטורת ולהתקרב לה', ולכן עיקר תלונתם הייתה כלפי ה' שהרחיק אותם מעבודה זו [העמק דבר]. הסתה ראשונית זו של דתן ואבירם יצרה תגובת שרשרת, שכן היא זו שגרמה בסופו של דבר לכלל ישראל לריב עם משה ולאהרן גם לאחר שהמורדים נענשו ונבלעו באדמה [משכיל לדוד].