במדבר, פרק כ״ו, פסוק ט׳

רשימת היוחסין עוצרת כדי להסביר כיצד נותרה נחלת המשפחה בידי נְמוּאֵל לבדו, שכן אחיו, וְדָתָן וַאֲבִירָם, איבדו את זכותם בארץ כשנבלעו באדמה. הכתוב מדגיש במילים הוּא דָתָן וַאֲבִירָם כי הם עמדו ברשעתם בהתמדה והיו מחוללי המרד העיקריים. אף על פי שהיו מנכבדי השבט, כלומר קְרִיאֵי הָעֵדָה, הם אלו אֲשֶׁר הִצּוּ, משמע הסיתו ואספו אנשים למריבה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח מתוך שנאה אישית, בעוד שאר המורדים פעלו מתוך השתוקקות לעבודת ה'. הסתה זו מושווית למרידה באלוקים, בְּהַצֹּתָם עַל ה', כדי ללמד שכל החולק על מנהיגיו נחשב כמי שחולק על השכינה עצמה ומאבד עקב כך את זכותו לתואר החשוב "ישראל".