סיומו של המפקד הגדול בערבות מואב מציג את הסיכום המספרי של העם רגע לפני הכניסה לארץ. הנתון העצום המופיע כאן מקפל בתוכו משמעויות היסטוריות, ביטחוניות ורוחניות.
המילים אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מציינות את סך הכול של המניין העולה מכלל השבטים [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, המספר המדויק המופיע כאן אינו משקף את גודלו האמיתי של העם. המפקד כולל אך ורק גברים מגיל עשרים ומעלה הראויים לצאת למלחמה, ומותיר מחוץ לחישוב את מי שמתחת לגיל זה, וכן זקנים, חולים ואנשים חלושי כוח שאינם מתאימים לשירות צבאי. משום כך, המספר הכולל של בני ישראל אינו ידוע באמת ולא ניתן להגדירו [רבנו בחיי].
חוסר היכולת למנות את העם כולו ממחיש את התגשמות ההבטחה האלוהית לאבות האומה, לפיה זרעם יהיה ככוכבי השמים וכחול הים אשר לא ייספר מרוב. ירידתם של שבעים נפש בלבד למצרים והפיכתם לעם של מאות אלפי יוצאי צבא מעידה על ברכה אלוהית מתמשכת, שלפי הבטחות הנביאים עתידה להתרחב אף יותר באחרית הימים עם קיבוץ הגלויות מכל קצוות הארץ [רבנו בחיי].
למרות הברכה והריבוי העצום, השוואה בין מפקד זה לבין המפקד הראשון שנערך במדבר סיני מעלה כי חלה ירידה קלה של אלף ושמונה מאות ועשרים איש. פער זה אינו מקרי, אלא נועד להעביר מסר לקראת כיבוש הארץ. אילו היה המספר הנוכחי גדול יותר, העם עלול היה לתלות את הניצחון הצבאי ביתרון מספרי. מנגד, ירידה דרסטית הייתה עלולה לעורר ייאוש מול יושבי כנען. שמירה על מספר דומה אך מעט קטן יותר, נועדה להמחיש כי הישועה והניצחון תלויים אך ורק ברצון ה', הפועל ללא קשר לגודלו של הצבא [חזקוני].
מבחינת קריאת הפסוק, בצירוף המילים וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת ישנה נטייה שגויה בקרב קוראים להוסיף את האות ו' לפני המילה "שבע", אך המסורה מדגישה כי הנוסח המדויק הוא ללא אות זו [מנחת שי].