מפקד בני ישראל בערבות מואב נועד לבסס את בתי האב לקראת חלוקת הארץ. רשימת המשפחות משקפת את התמורות הדמוגרפיות העמוקות שעברו על העם מאז הירידה למצרים, ומציגה את הדרך שבה נשמרה זהותם הייחודית של השבטים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשפחות נקראו על שם האבות המקוריים שירדו למצרים, מנהג שהחל עוד בגלות כדי למנוע התבוללות בסביבה הנכרית ולשמר את הייחוס והעדות השבטית [רמב"ן].
הכתוב פותח בציון משפחתו של לְזֶרַח. הפרשנים מסכימים כי זרח הוא למעשה "צוחר", המוזכר בספר בראשית כאחד מבניו של שמעון. חילוף השם נובע מכך שהאותיות ה' ו-ח' מתחלפות בהגייתן, ושני השמות נושאים משמעות זהה של אור, זוהר וזריחה [רש"י, רמב"ן, מזרחי, גור אריה].
השוואת רשימת המשפחות כאן לרשימת היורדים למצרים חושפת היעדרות בולטת של משפחות שלמות, כגון משפחת אוהד משבט שמעון שבטלה מן העולם ואינה מוזכרת עוד [רש"י, רמב"ן, חזקוני]. בסך הכל, חסרות במפקד זה שבע משפחות מקרב שבטי ישראל. כדי להסביר את היעלמותן, מציגים הפרשנים שתי גישות היסטוריות מרכזיות:
גישה אחת תולה זאת במלחמת אחים טראגית. לאחר מות אהרן הכהן והסתלקות ענני הכבוד, תקפו הכנענים את ישראל. העם נתקף חרדה, סב על עקבותיו ונסוג לאחור שמונה מסעות בניסיון לחזור למצרים. שבט לוי רדף אחריהם כדי להחזירם, ובמאבק האלים שהתפתח נהרגו אותן שבע משפחות ישראליות. באותו קרב נפל גם מספר רב של לויים, וארבע משפחות משבט לוי נכחדו [רש"י]. זהותן של המשפחות הלויים שנפלו נידונה בהרחבה, והדעה הרווחת היא שמדובר במשפחות שמעי, עוזיאל, ומרבית משפחת יצהר (בניו נפג וזכרי), שממנה שרדה רק משפחת קורח [חזקוני, מזרחי, ברטנורא, ברכת אשר, משכיל לדוד, גור אריה].
מנגד, גישה שנייה קובעת כי המשפחות החסרות נכחדו במגפה שפרצה בעקבות חטא בעל פעור ועצת בלעם. סברה זו נתמכת בנתוני המפקד: שבט שמעון חסר בדיוק עשרים וארבעה אלף איש בהשוואה למפקד הראשון במדבר סיני. מכאן מסיקים הפרשנים שכל עשרים וארבעה האלף שמתו במגפה היו בני שבט שמעון, שחטא יותר משאר השבטים [רש"י, שפתי חכמים, חזקוני].
בהמשך הפסוק מוזכרת משפחתו של לְשָׁאוּל. מסורת מעניינת מזהה את שאול עם זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון שחטא בפרהסיה עם המדיינית. זיהוי זה מעורר קושי תיאולוגי: כיצד ייתכן ששמו של אדם רשע יונצח בצורה כה מכובדת, ועוד תוך צירוף אותיות שם ה' לשם משפחתו (הַשָּׁאוּלִֽי)? התשובה לכך היא שזמרי הומכה בדיוק בעת החטא ולא לאחריו. משמעות השם "שאול" היא שהוא רק "השאיל" את עצמו לעבירה באופן זמני, וכשם שהשאלה חוזרת לבעליה, כך גם מעמדו הרוחני הבסיסי לא הושחת לנצח, ולכן זכתה משפחתו לשאת את שם ה' [אור החיים].
מתוך הדיון במשפחות החסרות, עולה מחלוקת לגבי אופן היווצרותן של משפחות חדשות. בעוד שהכלל הוא שרק יוצאי מצרים זכו להעמיד משפחות על שמם, ישנם יוצאים מן הכלל. יש הסבורים כי נכדים שנולדו במצרים והיו אנשים גדולים ומכובדים, הפכו לראשי משפחות בפני עצמם לכבודם. לחלופין, נטען כי במקרים שבהם בנים מתו ללא זרע, אחיהם הבכורים ייבמו את נשותיהם או קראו לילדיהם על שמם כדי להקים להם שם בישראל, וכך הפכו הנכדים לראשי משפחות המייצגים את דור הבנים המקורי [רמב"ן].