מניין שבט ראובן מציג מספר חריגות לשוניות ומבניות השופכות אור על מעמדו המורכב של השבט ועל טהרתו. מבחינה דקדוקית, המילה הראובני נכתבת בכתיב מלא עם אותיות אל"ף ווי"ו נחות שאינן נהגות, ובנוסף האות פ"א במילה פקדיהם נהגית בצורה רפה [מנחת שי].
מעבר לכך, תוספת האותיות ה"א ויו"ד העוטפות את השם הראובני נושאת משמעות רוחנית. אותיות אלו, המרכיבות את שם ה', נוספו לשבט ראובן כחותם אלוהי שנועד לפייס את בני השבט ולקרבם, מאחר שהיו שרויים בנזיפה בעקבות חטא ראובן בבלבול יצועי אביו [חזקוני].
המניין עצמו מסתיים בייחודיות מספרית בולטת. בניגוד לכל שאר שבטי ישראל שספירתם מסתיימת במאות שלמות, שבט ראובן הוא היחיד שמניינו מסתיים בעשרות, כפי שמודגש במילה ושלשים [ברכת אשר על התורה].
מיקומו של סיכום המניין בפסוק זה מעורר שאלה על מבנה הפרשייה. בדרך כלל, כאשר התורה משלבת סיפור צדדי על קורות משפחה מסוימת, הסיפור מופיע לפני סיכום המניין השבטי, שכן הוא נועד להסביר את השינוי במספר נוחלי הארץ. אולם, תיאור מותם של דתן ואבירם משבט ראובן מופיע רק בפסוקים הבאים, לאחר סיכום המניין. הסיבה לכך היא רצון הכתוב להדגיש כי משפחתם של דתן ואבירם לא נכללה כלל במניין הטהור של השבט. בעקבות חשדות היסטוריים לעריות בעברה של אשת דתן, התורה מבהירה כי הם וטפם ירדו חיים שאולה ולא נותר מהם זכר, ולכן סיפורם הופרד והונח לאחר מניין המשפחות הכשרות שזכו לשאת את שם ה' [ברכת אשר על התורה].