שמתם לב פעם איך פרט קטן יכול להראות לנו כמה מישהו אוהב אותנו? כשסופרים את שבט ראובן, קורים כמה דברים מיוחדים מאוד. אם נסתכל על המילה הראובני, נראה שנוספו לה האותיות ה' ו-י'. האותיות האלה מרכיבות את שם ה', וזה לא קרה במקרה. ה' הוסיף את שמו לשם של השבט כמו חותמת של אהבה. בעבר הרחוק ראובן עשה טעות וכעסו עליו, והתוספת הזו נועדה לפייס את בני השבט ולהראות להם שהם טהורים וקרובים אל ה'.
עוד דבר מיוחד בספירה הזו הוא המספר עצמו, שמסתיים במילה ושלשים. זה יוצא דופן, כי הספירה של כל שאר השבטים מסתיימת במאות שלמות, ורק שבט ראובן נספר במדויק עד לעשרות.
מיד אחרי הספירה, התורה מזכירה את דתן ואבירם, שהיו אנשים שעשו מעשים רעים ונענשו. בדרך כלל, התורה מספרת סיפורים על משפחות לפני שמגיעים למספר הסופי של השבט. אז למה כאן הסיפור מופיע רק אחרי המספר? התורה רצתה להדגיש שדתן ואבירם לא נכללו בספירה המיוחדת הזו. המספר שייך רק למשפחות הטובות והטהורות, אלה שזכו לשאת עליהן את שמו של ה'.