יצא לכם פעם לעמוד בטור כדי שהמורה תספור אתכם בטיול? משהו דומה קורה כאן לבני ישראל. אחרי תקופה לא קלה שעברה על העם, משה ואלעזר הכהן צריכים לערוך ספירה חדשה של כולם. אולי תשימו לב שמישהו חסר כאן, נשיאי השבטים לא עוזרים הפעם בספירה. למה? מכיוון שאחד הנשיאים התנהג בצורה חמורה, והם איבדו את הזכות להשתתף. זה מלמד אותנו שמי שלא מכבד את ה', לא מקבל כבוד בחזרה.
כשהתורה מספרת שמשה ואלעזר דיברו אֹתָם, הכוונה היא שהם דיברו איתם, ממש עם העם. הם לא עמדו רחוק ורק חילקו פקודות, אלא התאספו יחד, דיברו עם כל אחד ואחד ונתנו יחס אישי ומיוחד לכל אדם.
הספירה הזו התקיימה במקום שנקרא בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. ציון המקום הזה מזכיר לנו שמשה הוא כמו רועה צאן מסור שבודק וסופר את העדר שלו באהבה אחרי שהייתה סכנה, כדי לראות שכולם שלמים. בנוסף, המקום הזה נמצא ממש קרוב לארץ ישראל, וזה מראה שהספירה מכינה אותם לקראת הכניסה לארץ.
בסוף מופיעה המילה לֵאמֹר. במדבר לא היו תעודות זהות או רישומים מסודרים עם תאריכי לידה. אז איך ידעו בן כמה כל אחד? כל אדם היה צריך לבוא, לעמוד מול משה ואלעזר, ולומר בעצמו את הגיל שלו כדי שיוכלו לספור אותו.