יצא לכם פעם לחשוב איך אנשים ידעו בני כמה הם לפני שהיו תעודות זהות או מחשבים? בני ישראל עומדים ממש על סף הכניסה לארץ ישראל, וה' מבקש ממשה לספור את העם. ההוראה היא לספור כל אדם שהוא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. כשהיו במצרים, השלטון ניהל רשימות מסודרות של כל תושב ותושב, אבל לדור שנולד וגדל במדבר לא היו פנקסים כאלה. לכן, כל אחד שניגש לספירה היה צריך פשוט להגיד בעל פה ולהעיד על עצמו שהוא אכן הגיע לגיל עשרים.
הספירה הזו נעשתה בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. זו לא הייתה המצאה חדשה, אלא חוק קבוע שה' נתן מזמן, שקובע שתמיד סופרים מגיל עשרים. יש כאן גם סגירת מעגל מיוחדת עבור משה. כשהוא רק התחיל להנהיג את העם סמוך ליציאת מצרים, הוא ספר אותם בדיוק כך, ועכשיו, רגע לפני שהוא מעביר את ההנהגה ליהושע, הוא סופר אותם באותה הדרך ממש.
התורה מזכירה את וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. למה להזכיר את יציאת מצרים אחרי ארבעים שנה במדבר? קודם כל, כדי ללמד אותנו שהרבה מהאנשים שעומדים שם עכשיו כבוגרים, היו בעצם ילדים ונערים כשיצאו ממצרים. בנוסף, זה מראה לנו נס עצום. למרות כל השנים הארוכות והקשות במדבר, מספר האנשים נשאר כמעט זהה לחלוטין למספרם כשיצאו ממצרים, והעם שלנו לא קטן כלל.