תארו לעצמכם שאתם סופרים קבוצה ענקית של אנשים, ופתאום אתם מגלים שכולם שייכים לאותה משפחה בדיוק! כשסופרים את שבט דן, קורה משהו מאוד מיוחד. בשאר השבטים, התורה מזכירה את שם האבא של השבט כשהיא מסכמת את הספירה. אבל אצל שבט דן, השם של דן בכלל לא מופיע בסיכום, ובמקומו התורה כותבת כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי.
הסיבה לכך פשוט מדהימה. לדן היה רק בן אחד, וקראו לו שוחם. למרות שהיה לו רק בן אחד, המשפחה הזו גדלה וגדלה עד שהיו בה שישה ושישים אלף וארבע מאות אנשים. זה מספר עצום למשפחה אחת. כדי שלא נחשוב שאולי היו לדן עוד בנים שהצטרפו למשפחה של שוחם בלי ששמנו לב, התורה מדגישה את המילים כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי. המילים האלו באות ללמד אותנו שכל ההמון הענק הזה היה מורכב אך ורק מהילדים והנכדים של אדם אחד בלבד, שוחם.