יצא לכם פעם לשים לב שלפעמים לאחד הילדים יש תפקיד מיוחד שדורש חוקים שונים לגמרי מכל השאר? זה בדיוק מה שקרה לשבט לוי בסוף הנדודים במדבר. כשבני ישראל התכוננו להיכנס לארץ ישראל, הם נספרו כדי לדעת איך לחלק את הארץ. המילה התפקדו פירושה נספרו.
אצל שבט לוי הספירה הייתה שונה לחלוטין. שאר השבטים נספרו מגיל עשרים, כי זה הגיל שבו אנשים היו יוצאים לצבא וגם מקבלים חלק בארץ. לעומת זאת, הלויים נספרו מבן חודש ומעלה, כלומר כבר מגיל צעיר מאוד. הסיבה לכך היא שהתורה מסבירה כי לא נתן להם נחלה. ה' לא נתן ללויים שטח אדמה פרטי כמו לשאר השבטים, כי התפקיד המיוחד שלהם היה לעבוד במשכן ולשרת את ה'. לכן, הם לא היו שותפים לחלוקת הארץ ולא הייתה שום סיבה לספור אותם רק מגיל עשרים.
בסוף הספירה התברר שמספר הלויים הוא עשרים ושלושה אלף. זה נתון מאוד מעניין, כי המספר הזה כמעט ולא גדל במשך ארבעים שנה. למרות ששבט לוי היה שבט צדיק שלא חטא בחטא המרגלים ולכן לא נענש, המספר שלהם נשאר דומה. איך זה הגיוני? ההסבר הפשוט הוא שהם חיו את חייהם בצורה טבעית ורגילה. במהלך השנים, אנשים מבוגרים סיימו את חייהם בשיבה טובה, ותינוקות חדשים נולדו, וכך מספר האנשים בשבט נשאר פחות או יותר אותו הדבר במשך כל אותן שנים במדבר.