במדבר, פרק כ״ו, פסוק נ״ג

חלוקת הארץ מניחה תשתית משפטית ורוחנית ההופכת את העם הנודד לאומה בעלת שורשים, ומבססת קשר של ירושה טבעית בינם לבין ה'. המילה לָאֵלֶּה קובעת כי תֵּחָלֵק הָאָרֶץ אך ורק לגברים הראויים מגיל עשרים ומעלה שנימנו במפקד, ומוציאה מכלל החלוקה את שבט לוי, נשים, גרים וחוטאי דור המדבר. אף שקיימות דעות שונות אם הארץ ניתנה משפטית לדור הנכנס אליה, לדור יוצאי מצרים או לשניהם יחד, החלוקה בְּנַחֲלָה התבצעה בפועל באמצעות פתקאות שעליהן נכתבו שמות האנשים, כפי שמצוין במילים בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. השטח חולק לשבטים באופן יחסי לגודלם או לאיכות האדמה, ופוצל בהדרגה עד לרמת המשפחה והיחיד כדי לשמר את הייחודיות של כל חלק בעם בתוך האחדות הלאומית.