יצא לכם פעם לשים לב שהתורה כמעט אף פעם לא מגלה לנו את התאריך המדויק שבו אנשים חשובים נפטרו? אפילו על האבות הקדושים או על משה ומרים לא נכתב תאריך מדויק. אבל אצל אהרן הכהן, הפרידה מהעולם מתוארת בצורה מיוחדת.
כאשר הגיע הזמן של אהרן להיפרד, זה לא קרה כמו אצל כל אדם רגיל. המילים עַל פִּי ה' מלמדות אותנו שה' בעצמו קרא לאהרן לעלות לראש ההר. אהרן נפטר בשלום וברוגע, בדרך עליונה וטהורה שנקראת "מיתת נשיקה", ממש מתוך קרבה לה'.
התורה גם מספרת לנו שהאירוע קרה בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. מכאן אנחנו לומדים שאת כל השנים באותו זמן ספרו החל מהרגע הגדול שבו העם יצא ממצרים.
אבל למה התורה טורחת לציין בדיוק שזה קרה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, כלומר בראש חודש אב? אהרן הכהן היה האדם החשוב ביותר שעבד במשכן. הפרידה ממנו דווקא בחודש החמישי היא רמז לעתיד. היא מסמנת לנו שחודש אב יהפוך בעתיד לזמן שבו תיפגע העבודה הקדושה, תהליך שיגיע לשיאו כשיחרב בית המקדש בתשעה באב.