עובדיה, פרק א׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לאסוף פירות מעץ או משיח? בדרך כלל, גם כשמנסים לקטוף הכול, תמיד נשאר איזה פרי קטן שהתחבא היטב מתחת לעלים. הנביא משתמש בדוגמה הזו כדי לתאר את החורבן של אדום, שתישאר ריקה לגמרי. כדי להסביר כמה המצב הזה נדיר, הוא נותן שתי דוגמאות מחיי היום יום. הראשונה היא של גַּנָּבִים או שׁוֹדְדֵי לַיְלָה, שפורצים למקום בחושך כי הם פוחדים להיתפס ביום. כשהם גונבים, הם לוקחים רק דַּיָּם, כלומר רק מה שמספיק להם ומה שהם מסוגלים לסחוב, ואת השאר הם עוזבים. הדוגמה השנייה היא של בֹּצְרִים, האנשים שאוספים את הענבים בכרם. כשהם מסיימים את העבודה, הם תמיד משאירים אחריהם עֹלֵלוֹת, שהם אשכולות ענבים קטנים שמסתתרים מתחת לעלים. בשני המקרים תמיד נשאר משהו מאחור. אבל האויבים אשר בָּאוּ לְךָ, כלומר באו עליך, אדום, יתנהגו אחרת לגמרי ולא ישאירו שום דבר. הם יחפשו וירוקנו אפילו את האוצרות הכי מוחבאים. לכן הנביא אומר על אדום את המילה נִדְמֵיתָה, שפירושה השמדה ואבדון, כדי להדגיש ששום דבר לא יישאר ממנה.