משלי, פרק כ״א, פסוק ט״ו

קיום החוק ובירור האמת מעוררים תגובות קוטביות התלויות במצפונו של האדם. כאשר הצדק יוצא לאור, בין אם על ידי אדם ובין אם על ידי ה', הדבר גורם שִׂמְחָה לַצַּדִּיק אשר אוהב את היושר, עד כדי כך שהוא שמח גם אם הפסיד בדין. לעומת זאת, אותה עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט מהווה מְחִתָּה, כלומר שבר ופחד עמוק, לְפֹעֲלֵי אָוֶן, שהם פושעים החומסים בכוח ורואים בסדר החברתי איום על תאוותיהם. גישה אחרת מפרשת את הפסוק כהקבלה הפוכה, ולפיה בעוד שהצדיק שמח במשפט צדק, מקור השמחה של הרשעים הוא ביצירת הרס, ולכן משפטם תמיד יוצא מעוות.