ההבדל העמוק בין חכמה לאיוולת ניכר ביחסו של האדם אל המשאבים שברשותו, בין אם הם חומריים ובין אם הם רוחניים. הפסוק מעמת בין היכולת של החכם לשמר ולטפח את קנייניו, לבין נטייתו ההרסנית של הכסיל לכלותם. המילה בנוה פירושה במדור או בבית, והמילה יבלענו משמעותה בליעה, השחתה וכליון מהיר של הדבר [מצודת ציון]. הצירוף וכסיל אדם מתפרש לרוב כאדם טיפש, אך יש המבארים כי הכוונה היא לכסילות עצמה המצויה באדם [רש"י].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת ברובד החומרי והכלכלי של הפסוק. האוצר מתואר כאוסף של קניינים יקרים, מאכלים טובים ודברים נחמדים. התוספת של השמן אינה מקרית, שכן הוא נחשב למשובח שבמאכלים, עשוי להיות מבושם, ומייצג עושר ומשמנים. דרכו של החכם היא לאגור ולשמור את האוצר והשמן שבביתו לעת צורך, או להורישם לבניו אחריו. הוא זוכה לכך גם בזכות השגחה אלוהית וגם משום שהוא מתנהל באחריות ומוציא את ממונו רק על דברים הכרחיים [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. לעומתו, הכסיל פועל מתוך דחף רגעי. ברגע שהרכוש מגיע לידיו הוא ממהר לבלוע ולכלות אותו, מבלי לחשוב על העתיד. גם אם הכסיל יורש אוצרות מאבותיו, הוא ישחית אותם במהירות [מצודת דוד, עמנואל הרומי]. דעה נוספת גורסת כי חוסר האחריות של הכסיל יגרום לכך שאנשים אחרים ינצלו אותו ויבלעו את רכושו, והוא עצמו לא ייהנה ממנו כלל [רלב"ג].
ברובד העמוק יותר, הפרשנים קוראים את הפסוק כמשל להתנהלות מוסרית ורוחנית. מבחינת היחס לממון, החכם דואג שהאוצר שלו יישאר נצחי על ידי כך שהוא מחלק אותו לצדקה ועושה בו חסד, ובכך הוא גונז אותו בעולמות העליונים. הכסיל, לעומת זאת, שומר את הכל לעצמו מתוך אנוכיות, אך בסופו של דבר מאבד הכל ולא משאיר אחריו מאומה [מלבי"ם].
מבחינה רוחנית טהורה, האוצר והשמן מסמלים את קיום מצוות ה', המעשים הטובים, השגת המושכלות ורוח הקודש. פעמים רבות החכם חי בדירה קלה וענייה, אך בביתו מצוי אוצר רוחני עצום המבטיח את חלקו בעולם הבא, בעוד השמן מסמל את הגדולה והמשיחה לחכמה. הכסיל, שחסר את החכמה הזו ורודף אחר תאוותיו, מזלזל במעלת החכמה, משבח רק את העושר החומרי, ובכך משחית ומאבד את הפוטנציאל הרוחני שלו ואף את זכויות אבותיו [אלשיך, מלבי"ם, עמנואל הרומי].
פירוש ייחודי ומעניין מציע כי השמן המוזכר בפסוק הוא שמן למאור, המיועד להדלקת נרות לצורך עסק התורה ולימוד החכמה בלילות. החכם אוגר את השמן כדי להאיר את לילותיו בהשכלה, ואילו הכסיל ממיר את השמן ביין ובתענוגות גוף חולפים, או שהוא פשוט אוכל את השמן במקום להשתמש בו להתפתחותו השכלית והרוחנית [עמנואל הרומי].