האדם המקדיש את ימיו לעשיית טוב עם הבריות יזכה לשפע של גמול מאת ה' המקיף את כל תחומי קיומו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא [מצודת דוד, אלשיך].
המילה רודף מלמדת על אדם הממהר לעשות מצווה וכאילו רץ אחריה [אבן עזרא]. רדיפה זו מתבטאת בשני מישורים המרכיבים יחד את שלמות האדם. המישור הראשון הוא צדקה, המבטאת עשיית משפט ויושר במידות, בדעות ובכל ענייני העולם [רלב"ג, עמנואל הרומי], ויש הממקדים זאת בקיום המצוות שבין אדם למקום [מלבי"ם]. המישור השני הוא חסד, שהוא עשיית טוב בין אדם לחברו [מלבי"ם], ואף הפלגה בעשיית חסד וויתור גם כלפי מי שאינו ראוי לכך [עמנואל הרומי].
בתמורה למעשים אלו, האדם זוכה לשלוש מתנות מאת ה':
חיים מתפרשים בעולם הזה כאריכות ימים ובריאות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], וכן כחיים שלווים ללא סכסוכים, שכן הוויתור לזולת מונע חיכוך וקלון [עמנואל הרומי]. חיים אלו נחשבים כמציאה של ממש, המצילה את האדם אפילו ממוות [חומת אנך]. בעולם הרוחני, הכוונה היא לזכייה בחיי נצח בעולם הבא [מלבי"ם, עמנואל הרומי].
הגמול של צדקה משמעותו שה' יספק את כל צרכיו של האדם [אבן עזרא] ויעניק לו זכות וברכה [ביאור שטיינזלץ]. זוהי צדקה עליונה מאת ה', המעניק חסד מבלי לנכות משכרו של האדם [אלשיך, מלבי"ם], ושכר זה שמור לו לעתיד לבוא בגן עדן [חומת אנך].
המתנה השלישית, כבוד, מתבטאת במישור הארצי בכך שבני אדם יאהבו ויכבדו את האדם בזכות מידותיו הטובות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. גישה נוספת מסבירה שהכבוד משמעותו עושר כלכלי שה' מעניק לו, הגורם לאנשים לכבדו [אבן עזרא, אלשיך]. במישור העליון, הכבוד הוא אושר הנפש הנצחית וקרבה לה' בעולם הנשמות [מלבי"ם, עמנואל הרומי], וכן זכות המצילה את האדם מגזרות קשות ללא צורך במתן תמורה [חומת אנך].