מעשיהם הרעים של אנשי הרשע אינם מסתיימים ברגע ביצוע העבירה, אלא הופכים לכוח פעיל שרודף אותם ומעצב את גורלם. הסירוב העיקש לנהוג ביושר ובצדק יוצר מציאות שבה החטא עצמו הופך למקור סבלם.
המונח שֹׁד מתפרש בקרב רוב הפרשנים כגזל, עושק או העושר שהושג בדרכים פסולות. עם זאת, יש הרואים בו את השבר וההרס העתידים לבוא על הרשעים כעונש על מעשיהם [מלבי"ם]. גישה ייחודית מפרשת את המילה באופן רעיוני, כגזילה של דעות נכונות ומחשבות ישרות. לפי פירוש זה, הרשעים סירבו לחקור את המציאות מתוך משפט וצדק, ולכן הם הולכים שולל אחר הנחות יסוד שגויות שמונעות מהם להגיע אל האמת וגורמות להם לטעות בכל תחומי חייהם [רלב"ג].
המילה יְגוֹרֵם עומדת במוקד מחלוקת פרשנית ומובנת בשלוש דרכים עיקריות. הגישה המרכזית קושרת מילה זו לשורש פ.ח.ד (מגור). לפי כיוון זה, הגזל עצמו, או ההרס המצפה לרשעים, מטילים עליהם אימה ופחד [מצודת ציון, שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. הפחד נובע מכך שלבם מנבא להם את העונש העתידי על שבחרו ברצח ועושק [מלבי"ם], משום שהעבירה מצד עצמה נוטעת חרדה בלב העושה אותה [מלבי"ם], או משום שהם מסרבים להשיב את הגזלה לבעליה ומפחדים מההשלכות [מצודת דוד].
בניגוד לגישה זו, פרשנים אחרים גוזרים את המילה מלשון מגורים. השוד והחטא אינם רק מעוררים פחד, אלא הופכים לדיירי קבע בחיי הרשעים ואינם זזים מהם. הרוע משתלט עליהם עד כדי כך ששנתם נודדת אם אינם גוזלים ומרעים לאחרים [עמנואל הרומי, אמרי דעת].
גישה שלישית מפרשת את המילה מלשון גרירה, כריתה או השמדה, ולפיה מעשי השוד יגררו את הרשעים לאבדון ויכריתו אותם מן העולם [רש"י, מלבי"ם].
הסיבה לכל אלה טמונה בסוף הפסוק: כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. הרשעים בחרו במודע בעושר המושג בדרכים עקומות ולא הקפידו על עשיית צדק, בחירה שמרחיקה אותם מאחרי ה' [אלשיך] ומשאירה אותם כלואים בתוך מעגל של פחד, הרס ושקר.