אדם המרבה את ממונו באמצעות מרמה ונוכלות עושה פֹּעַל אֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר, ואוסף רכוש שאינו עתיד להתקיים בידיו. עושר כזה מוגדר כהֶבֶל נִדָּף, כלומר דבר חסר ממשות הנדחף ועף ברוח כמו קש ומוץ. רדיפת בצע זו הופכת את הרמאים למְבַקְשֵׁי־מָוֶת, שכן פשעיהם יתגלו לבסוף ויובילו לאובדנם, או שהשקר עצמו ישמש להם כמלכודת קטלנית. בדומה לאובדן החומרי, גם איסוף חכמה ורעיונות המבוססים על שקר נידון להתפוגג ולהשחית את הנפש. מנגד, ייתכן שהאוצרות הם דווקא מצוות ומעשים טובים, ואילו הלשון השקרית שייכת לאנשים הלועגים לצדיק וטוענים בכזב כי חייו הרוחניים אינם אלא הבל וחיפוש אחר מוות וסיגוף.
משלי, פרק כ״א, פסוק ו׳
פֹּ֣עַל אֹ֭צָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.